רציתי לכתוב פוסט על הקשר בין הסבינה לנשיא ויצמן ז"ל.

על זה שכשהגעתי לירושלים הוא היה נשיא.

שהדירה שאני גרה בה כבר 6 שנים בדיוק השבוע, כל כך קרובה למה שהיה אז הבית שלו.

ואהבתי אותו.

את הישירות שלו.

הסבאיות שלו.

רציתי לכתוב שכל כך קיוויתי לפגוש אותו.

שכשגיליתי שאמא של חברה שלי באותו זמן היא מנהלת משק הבית שלו, האמנתי שאני אצליח להביא לו לשבת עוגות שמרים שלי. אבל לא עשיתי את זה. ואני מצטערת..

רציתי לספר שכשתכננתי להעביר לו את העוגות, אינספור פעמים בראש שלי, דמיינתי איך יבדקו אותם, כי הלוא לא מביאים לנשיא סתם דברים לאכול בלי לבדוק אותם.

רציתי לספר שפעם אחת, כשהלכתי ברחוב, מסתכלת על שיירת המכוניות שעומדת ממתינה לרמזור הירוק, ראיתי אותו פתאום בחלון של המכונית לידי. עוד לפני שקלטתי שזה הוא, התחלף הרמזור והשיירה התחילה לנסוע, וכדי להיות בטוחה שלא טעיתי המשכתי להסתכל על המכונית. המנורה שהיתה שם, במקום שבדרך כלל יש בו את מספר הרישוי, אישרה שזה היה הוא. התרגשתי..

זה לא הרבה, אבל זה מה שיש לי..

רציתי לכתוב שעצוב לי מאוד שהוא מת..

אבל כרגע מוצפת בתחושת תסכול על משהו שקרה בחיים שלי, האישיים.

עוד הוכחה לאיזה בן אדם גרוע אני יכולה להיות.

לפעמים אני בטוחה שאני לא ראויה לזוגיות.. אוף ..

אז-אני רק אכתוב- יהי זכרו ברוך (של עזר).

עצב מעורבב..

שיהיה שבוע טוב.

** בחרתי את התמונה הזו, כי היא עוד משהו שאני מעריצה באיש הזה, הזוגיות הנפלאה שלו עם ראומה. הלוואי עלי...**