יומתיש.

הרבה עצוב.

ומתסכל.

וההתחלה של הסוף של מצב הרוח הרע היתה דווקא ממישהי שמזמן לא ראיתי.

שותפה לשעבר שפגשתי, רגע לפני שהיא נוסעת בעקבות האהבה ומצטרפת לחבר שלה אי שם לכמה חודשים.

לי ולשותפות שלי יש מין מנהג שכזה לתת מתנות ליומולדת באיחור של כמה חודשים.

אז היום קיבלתי ממנה מתנה ליומולדת.

מה שאיים להרטיב את הלחיים שלי בדמעות היא הברכה שלה,

שעשתה לי טוב בלב.

והעירה זכרונות רדומים.

תקראו בעצמכם-

"לאשה ילדה שלא מוכנה להתבגר...

אומנם באיחור (אבל בינינו מה זו חצי שנה)

המון מזל טוב, אושר פנימי ואהבה.

תזכרי שגם אם אנחנו לא שותפות או בקשר הדוק,

אני תמיד כאן בשבילך, חושבת עליך ונזכרת איך היינו אוכלות אורז מהסיר בפיג'מה.

אוהבת ומתגעגעת

האקס שותפה,

ע'"

אחר כך גם נרגע בלגאן שליווה את היום הזה,

עם ידיעה עמוק בפנים שאני כל כך אוהבת את האיש שאיתי, ורוצה להיות הכי חברה בעולם...