אני לא ממש טיפוס פוליטי.

לא אוהבת ויכוחים, ולא אוהבת להתעסק בדברים כאלה..

הפעם האחרונה שפוליטיקה העסיקה אותי היתה כשנמאס מביבי והייתי מוכנה לעשות הרבה כדי להיפטר ממנו.

אפילו תלינו במרפסת שלט ענק שאמר משהו בסגנון של-"עז. בא גד. חמור.סוס...... רק לא ביבי"

ההתנתקות די עברה לידי. לא רציתי להיכנס לזה. לא הרגשתי שזה קשור אלי.

אבל באיזשהוא שלב אי אפשר היה שלא לשים לב למה שקורה מסביב.

הבועה הקטנה שלי נסדקה.

משהו חלחל.

יום אחד קמתי, והבנתי שאני לא אוהבת יותר את הצבע הכתום.

אפילו לקחתי בצומת סרט כחול והסתובתי איתו קצת.

אחר כך פחדתי, וויתרתי. נשאר סרט כחול תלוי על לוח השעם בכניסה לדירה.

בדרך מהחדר כושר שיחקתי משחק חדש-מי מנצח? הכחולים או הכתומים. ספרתי אינספור פעמים את הסרטים על המכוניות ובכל פעם כשהכחול ניצח זה חייך אותי.

מאסתי בכל הכתום מסביב.

לפעמים אפילו התחשק לי לתלוש סרטים מתיקים.

הרגיז אותי, שכמו שכבר קרה בעבר-"הם" השתלטו על הרחוב, ואלו שתומכים בכחול-מעדיפים להצניע. לא מציפים את הרחובות.

אני חייבת לכתומים תודה על ההקלה בעומס בעבודה. וגם על סוג של עניין חדש בה.

אבל נראה לי שזו התודה היחידה.

החסימות שלהם עצבנו.

הקיצוניים, כמו בכל מקרה של קיצוניים, עשו לי לפעמים לכעוס על כולם.

והכתום הזה-בא להקיא ממנו כבר..

ואז התחילו התמונות בטלויזיה.

והמעברונים בגלי צה"ל עשו לי להתרגש (הבחור שצועק-"לא בשביל זה הקמנו מדינה, לגרש יהודים" והמנגינה שליוותה את המעברונים האלה). הסיקורים המיוחדים מהשטח, ומה שקורה ברחובות (לפחות באזור שבו אני מסתובבת) עושים תחושה של משהו גדול שקורה בחיים של כולנו. משהו שמעביר בי צמרמורת..

כל התופעה הזו עשתה לי בלנדר של רגשות-

מצד אחד הקיצוניים שפלשו לרצועה בשם אידיאולוגיה כדי להפריע לצבא לעשות את העבודה שלו, האנשים שלא נרתעים מלהעמיד את הילדים בחזית, ולהתעלל רגשית בחיילים שבאו לפנות, ופוליטיקאים מסוימים עשו לי לשנוא. ולסלוד. ולמאוס.

ומצד שני-הסיפורים של המשפחות משם, אלו שנאלצו לארוז חיים שלמים ולעזוב את המקום שהיה הבית שלהם-עשו לי לא מעט דמעות.. הסיפור של המשפחה בנווה דקלים ששלחה את הילדים הקטנים לדודים ברחובות כדי שלא יהיו ברצועה בזמן של הפינוי גרם לי לזלוג.. הסיפורים הקטנים של האנשים שנפרדים מהחברים, מהזכרונות, משאירים עוד משפט כתוב על הקיר, יושבים ובוכים, חסרי אונים.. זה קורע... לא הייתי רוצה להיות במקומם...

שיגמר כבר!!