"מה לך בחוץ ילדה

מנוח לא מצאה רגלך

ציפור פצועה, חיזרי אלי

ושובי לביתך.

האזיני לקולות

הרעם על גגות בתים

מקול סופה שימרי נפשך

שובי לביתך.

סהר חצות גבוה

אור על ענפי אילן

תני לנפשך לשמוע

זמר קטן.

שם צמח לענה

שם נפש מרעידה מקור

חלון אפל ותריס מוגף

שובי לביתך.

סהר חצות גבוה..

שאי עין למרום

כבר סדק שחר מאפיר

נעורה כבר ציפור אחת

שובי לביתך".

שמעתי את השם שלה לא מעט. במיוחד בשנים האחרונות. איש שאני מעריכה אוהב את השירים שלה ועושה בהם שימוש בכתיבה אישית וציבורית שלו, ככה שמעתי.

היום כשחיפשתי שירים שלה, גיליתי כמה שהכרתי ואהבתי, אבל לא ידעתי שהיא כתבה אותם.

השיר פה למעלה עושה לי צמרמורת.

סוג של מדבר אלי.

הקולות שגורמים לי לחזור הביתה כשבלגאן מסביב.

שם, בבועה הקטנה שלי, בבית של אבא ואמא, אני מרגישה מוגנת כמעט מכל הרע, מבלבל, מפחיד, שבעולם הזה..

מעריכים שהיא התאבדה.

איזה אומץ....