אליזבת (בחירה שלה) ואני מחליטות לשבור שיגרה ויוצאות לאכול את האוכל שלה (היא) ואת הדיאט קולה שלי (אני) בחצר, בעבודה.

אני מחזיקה לה את הצלחת עם הספגטי.

שמה על השולחן לא מספיק בזהירות ככה שחמישית צלחת נשפכת על השולחן.

שמות את מה שנפל על השולחן ליד (נימוס וזה).

דרורית חמודה מגיעה לספגטי שנפל ומתחילה לאכול.

שתינו מתלהבות.

כל הלהקה שלה מגיעה.

הנקבות זוללות ספגטי.

הזכר פחדן. מסתכל מהצד ומדי פעם חוטף את הספגטי מהנקבות שמתרחקות מאיתנו קצת.

שמש.

דשא ירוק ממול.

שקט.

ציפורים מצייצות.

אנחנו משתדלות לדבר בשקט כדי לא להפריע.

מתכננות את הנופש המתקרב בים המלח.

ואז-

יוצא איש.

מתישב באחד השולחנות הפנויים.

אנחנו מקוות שהוא לא יתחיל לדבר בטלפון ויבריח את הדרורים.

הוא יושב קצת בשקט.

מוציא את הטלפון.

מחייג.

עונים לו.

והמשפט הראשון שיוצא לו מהפה:

"אז איך השלשול?"

לא יכולנו להתאפק והתפוצצנו מצחוק.

הוא קלט (טוב זה לא היה קשה).

וחייך. מרוצה מעצמו.

נשמע מפגר. אני יודעת.

אבל אנחנו לא מפסיקות לזרוק את השאלה הזו לאויר.

לנתח אותה ולנחש מה התשובה ("זורם..").

לנסות אותה על אנשים אחרים (אמא של אליזבת).

ולצחוק.

אין כמו לצחוק.

סופ"ש מצוין לכם!!