היא העבירה לי את השרביט (ט'נקס נשמה.. לקח לי זמן לחשוב על משהו, וזה עדיין לא ממש משובח, ובכל זאת..)

אז.. עוד 3 עובדות שכנראה לא ידעתם עלי-

טראומת ילדות

1. לאמא היה קטע כזה לא לצנזר לי סרטים וטלויזיה כשהייתי קטנה. התוצאה: מאז כל סרטי "מלתעות" ו"דג הטרף", אני לא מסוגלת להכניס את הראש לים, ואפילו לא לבריכה, עם עיניים פתוחות/משקפת-בשני המקומות אני חוששת שפתאום יתנפל עלי כריש ו/או דג טרף; אחרי "מגרש השדים" פחדתי חודשים להיכנס לשירותים. מסיבה לא ברורה בכל פעם פחדתי שהילדה יושבת שם ומסובבת את הראש; את הסרט הערבי עם הגופה החיה ראיתי אצל השכנים בשכיבה מתחת לשולחן שבסלון. כמה שבועות אחר כך עדיין פחדתי ללכת לבד לכל מקום, מחשש שתהיה שם גופה; פרדי קרוגר ביקר אותי בחלומות. ועדיין-יש בי רצון לא ברור לראות סרטי אימה.. בקיצור-תחשבו טוב טוב על מה שאתם מראים לילדים שלכם.

נשרפת בצורה מקורית

2. הגוף שלי לא ראה שמש בערך 10 שנים ("לבן זה בריא"). בשנים האחרונות, הוא רואה שמש פעם בשנה. בים המלח מאוד השתדלתי לשמור עליו. אולטרסול 15 בכל יציאה לשמש. ביום שבו הלכנו לים ולבריכה השמש קלטה שני מקומות לא מוגנים ובסוף היום גיליתי שנשרפתי בכף רגל אחת (שכחתי לשים קרם הגנה) ובקרקפת (לא שמתי כובע). זה הצחיק את אליזבת. אותי פחות. מזל שזה כבר עבר...

קלאמזי

3. לפני כמה שנים החלטתי לקנות משקפי ראיה חדשות שאני אהיה שלמה איתן (הראשונות היו נוראיות). השקעתי בערך 1,500 ש"ח במשקפיים יפות של שאנל. הבאתי אותן מהחנות. בערב ראיתי טלויזיה. שמתי אותן על המיטה. הלכתי ללחוץ על כפתור בטלויזיה. חזרתי לשכב במיטה. שמעתי רעש מבשר רעות. הלכה עדשה.  עוד לפני שירד התשלום הראשון על המשקפיים הוספתי עוד בערך 300 ש"ח על העדשה שנשברה.

ולמי אני מעבירה את השרביט?

מצטרפת אליה, ומעבירה לצלופן (לחץ קבוצתי); וגם ל-ada ואממ... לדורותי (אם לא תפתחי בשביל זה בלוג, אז תשתמשי בתגובות אצלי )

למה לעזאזל אני ערה בשעה כזו? ישנתי אתמול משמונה בערב עד היום בתשע. אחר כך עוד שעתיים בצהריים.