חשבתי שהמרכז של הפוסט הזה יהיה לגלות לכם שאתמול מצאתי את עצמי מזילה דמעה ב"מרי לו".

פתטי, אה?!

גיא זוארץ שר:

"אל תבכי תעבורנה שנים

ואחר לך יביא טבעת

ואני לא אני הוא האיש

אל בואו משכבר מצפה את.."

ואני, ישבתי ליד האיש שאיתי, שאני המון אוהבת, והסתרתי שתי דמעות שהתעקשו לפלס דרך על הלחיים שלי..

אבל..

החלטתי לשנות כיוון ולספר לכם שהסופ"ש הזה היה אחד מהמשובחים שהיו לי-

זה התחיל בפיוס עם האיש שאיתי אחרי יומיים לא קלים.

ללכת איתו ל"מרי לו" ולהנות מאוד.

מוכשר הצביקה הזה עם השירים שלו.

אהבתי מאוד את "דמדומים" ששמעתי שם בפעם הראשונה.

גיא זוארץ הפתיע אותי מאוד לטובה בשירה ובמשחק שלו.

בקיצור-מומלץ.

אני כבר מתכננת ללכת להופעה של הצביקה..

אפילו שמחתי לגלות שכמה שורות לפנינו יושבת הדמות הנערצת עליה. ה-ברוריה.

אם לא הייתי חייבת להגיע כמה שיותר מהר לבית של האיש לעשות פיפי, הייתי מוצאת בי את האומץ להביא לך עוד הקדשה.

סיימנו את הערב בשעה משובחת של ביחד כשבחוץ רעמים וגשם חזק.

בשתיים בלילה עשיתי את הדרך הביתה. קצת עייפה, אבל מאושרת..

מסתכלת בגשם שבא מולי והתנגש בחלון של האוטו. בברקים שהאירו את השמיים. ומחייכת..

ישנתי מעט מדי,

אבל מסיבה טובה.

פגשתי את הנשמה בבית קפה מתוק בעיירה קרובה לבית.

כמעט שעתיים וחצי של לחבר פנים ומציאות לדמות שהתאהבתי בה כבר בשלב הוירטואלי.

לשמוע את הקול, לשתף, להקשיב, להזדהות, ולצחוק הרבה. היה כל כך כיף..

ולפני שעה וחצי בערך-להרים את הטלפון ולגלות שזו ה-חברה שלי.

זו שכבר חשבתי שאיבדתי לגמרי. לדבר איתה הרבה. כמעט כמו פעם. לצחוק מהשטויות שלנו.

לסיים שיחה איתה בהרגשה טובה, אחרי הרבה זמן של תחושה מוזרה.

מקווה שהשבוע הזה יהיה טוב כמו שהסופ"ש שעוד מעט מסתיים..

אנונימי יקר, תחסוך ממני את הרוע שלך ותימנע מלהביע את דעתך על הפוסט. היא ממש לא רצויה פה.