* פ ר ו פ ו ר צ י ה - מילה שאני צריכה להזכיר לעצמי מדי פעם... אתמול שכחתי ממנה לגמרי... כבר כתבתי לכם שבדרך כלל אני רואה דברים בשחור ולבן... אתמול כמעט הכל היה שחור... כל העניין של הויכוח עם אנטיוכוס והסלידה מברכה יצא מפרופורציות... הצלחתי לריב אתמול כמעט עם מסדרון שלם בעבודה בגלל שיכחת הפרופורציה... שיחה עם מירב הצליחה להחזיר אותי קצת למסלול... עזרה לי להבין שכל הויכוח הזה גדל למימדים מפלצתיים בלי סיבה אמיתית... סתם קנאה לא רציונלית בקשר בין אנטיוכוס וברכה... נכון שאני ילדה גדולה שיכולה להחליט עם מי נעים לה להסתובב ולדבר ועם מי לא... מי מעניין אותה ומי פחות... ממי איכפת לה וממי ממש לא, אבל כשאני נותנת לכל אחד תווית של "כן מוכנה להיות לידו" ו"לא מוכנה להתקרב אליו" אני אחת מאלה שמפסידים... (ברור שגם מי שאני לא מוכנה להתקרב אליו... (-:   ) זה משאיר אותי לפעמים לבד, או יותר מדויק בלי אנשים שאני כן רוצה להיות איתם (למשל: מיכל...) אתמול הייתי ממש מגעילה... החלטתי שאני לא מתקרבת יותר לאנטיוכוס וברכה, וכשמיכל הודיעה לי שהיא יוצאת איתם לאכול כעסתי עליה... סיפרתי שהם יצאו לאכול בחוץ לרוני, שנעלבה שהם לא קראו לה והעירה להם ואז התחיל כל הבלגאן, שהאמת די שעשע אותי, חוץ מהעניין של הריב המיותר עם מיכל... בכלל אתמול יצא ממני המון רוע בעבודה... החלטתי לצאת מוקדם ובדרך הביתה עוד הספקתי להיות עוקצנית ודי מגעילה למישהו מסכן שניסה להתחיל איתי... כדי למנוע מריבה עם האנשים בחדר כושר, החלטתי לוותר והלכתי לישון מוקדם (ב-21:30 ...) היום יומחדש... מזכירה לעצמי: פרופורציה... פרופורציה... פרופורציה... (-:

* לפני שנרדמתי אתמול אני חושבת שמצאתי שימוש למתנה מאייל... האמת שהרעיון הוא של רוני - לעשות מהדבר שקיבלתי מתלה לתיקים על ידי זה שאני אתלה אותו במאוזן קצת רחוק מהקיר... ניסיתי את זה באויר, וזה נראה ממש נחמד... זה אמנם אומר שאני צריכה אחרי כמעט 5 שנים להוריד את הבד שתלוי לי על הקיר, אבל מירב אומרת שהגיע זמן לשינויים...

* החלטתי לתת לעופר את הזמן שלו לצאת מהקשר עם החברה ולא להתנפל עליו ברגע שאני אראה אותו... (-: בא לי לנסות לעשות דברים "כמו שצריך" הפעם ולא להיות הריבאונד שלו... נראה לי שקשר איתו שווה צ'אנס אמיתי... רוני ואפרת אמרו שכדאי לחכות לפחות שלושה שבועות... מירב מדברת על שלושה חודשים... איזו תקופת מבחן... (-:

         שיהיה לכולכם יומקסים,

                                     סבינה...