בוקר...

מכיוון שסופהשבוע לא היה מעניין (ביליתי את רוב הזמן בשינה...) ובגלל שבכלל אני מרגישה בתקופה די משעממת, החלטתי לשתף אתכם בעוד רגע מהעבר שקשור לתומר... עם כל אחד מהשלישיה קרו דברים מרגשים בשנה שחלפה, אבל משום מה יוצא לי להיזכר הרבה בקטעים מתומר בזמן האחרון, אז אני אשתף אתכם בקטע אחד...

קצת רקע - כמו שכבר סיפרתי את תומר הכרתי תקופה קצרה לפני שאייל טס לחו"ל לכמה חודשים. באותו זמן הנסיעה של אייל נראתה לי כמו סוף העולם... הרגשתי כל כך חסרת אונים ולא ידעתי מה עוד אפשר לעשות כדי ליצור בינינו חיבור... כדי לגרום לו להאמין שאנחנו יכולים ליצור "ביחד" מצויין (אז עוד האמנתי שזה אפשרי)... במקום הכל כך נמוך ההוא תומר נכנס לחיים שלי... בלי תכניות... בלי כוונות... פשוט ככה... בפעם הראשונה שנפגשנו מחוץ לעבודה (ביום בו התחלנו להתכתב) דיברנו הרבה על האהבות הבעייתיות שלנו... שני זרים ובכל זאת הרגשנו נוח כל כך לשתף אחד את השני בתסכול ובעצב... הערב המשיך אצלי בדירה והסתיים למחרת בבוקר עם תחושת אושר מוזרה שכבר כמעט שכחתי שהיא אפשרית... מאותו רגע היינו המון ביחד... כאילו מנסים לרפא בביחד שלנו אחד את הצלקות של השני... אחרי אותה שיחה בפגישה הראשונה השתדלתי לדבר כמה שפחות על אייל... בכל יום שעבר היה לי גם יותר קשה לשמוע את תומר מדבר על מוסקבה שלו... תומר נכנס לחיים שלי "מהר ועמוק", כמו שהוא הגדיר את זה כל כך נכון אחרי כמה ימים... אחרי שבוע של ביחד היה לי יום של שבירה... הידיעה שתוך כמה ימים אייל טס חזרה להטריד אותי והעובדה שהיה שם את תומר והרגשתי כל כך טוב איתו בלבלה אותי, כי היה לי מוזר  שהמחשבות על אייל נדחקו הצידה... הידיעה שתומר לא ממש יכול להיות שלי גם היא תרמה לתחושה המתסכלת... היה לי עצוב באותו יום ותומר שם לב... הרגשתי צורך להתנצל כי בשבוע שלנו ביחד היה לנו הרבה כיף וצחקנו המון והרגשתי רע עם לקלקל את האופוריה הזו... תומר ואני התכתבנו בינינו הרבה... בכמה חודשים של ביחד צברנו מעל 2,000 אי מיילים... רוצה לשתף אתכם בשני אימיילים באותו יום של שבירה...

ההתכתבות -

"הי מתוק,

מרגישה צורך להתנצל על מצב הרוח היום... אני רוצה שזה יהיה רק כיף... מיום חמישי לא היה לי ממש עצוב... לא בכיתי אפילו פעם אחת (נדיר בתקופה האחרונה...). אתה הבאת איתך משהו מאוד חיובי ומרענן, אבל האמת שגם אתה, כמו כולם, הבהרת מההתחלה שזה כנראה לא יכול לקרות (אייל ותמיר היו קצת יותר נחרצים בחוסר סיכוי למשהו אמיתי ביני לבינם, אבל מבחן התוצאה, שאתה מאמין בו, זהה - אני צריכה להילחם כדי לנסות לשנות את רוע הגזירה...) מתנגן לי בראש עכשיו השיר של אריק אינשטיין - "פסק זמן" - מפתה ליישם אותו...

לא יודעת מה יהיה... לא יודעת מה אני רוצה... יודעת רק שאני מותשת... יודעת גם שרוב הזמן כיף לי איתך, אבל תמיד תוהה מתי זה יגמר... מבטיחה לנסות להשאיר יותר דברים בראש ולא להכניס אותך לבלאגנים שלי... רוצה שרק תחייך איתי...

שיהיה לך המשך יומקסים... ואם לא יצא לדבר - המון בהצלחה ב_____ מחר (זה שטויות, אבל בכל זאת...)

לא ברור מתי ניפגש שוב (אם אני אסיים את התיקים אני לא אבוא מחר ובסופ"ש אתה במרכז, לומד לבחינה, ובטח גם לא תגיע ביום ראשון), אבל מקווה שזה לא יקח הרבה זמן... איכפת לי ממך המון... "מהר ועמוק"... דבר איתי כשיהיה לך זמן... אני..."

"אויש ואת מפספסת את הפואנטה.

ראשית, אין לך על מה להתנצל, למעט על דבר אחד. על הכללתי בקבוצה עם "כולם". אני ממש מנסה להתרחק. אני מודע לזה שיש לי מכנים משותפים עם אנשים אחרים, אבל אני משתדל לצמצם אותם למינימום. מעבר לכך אני לא רואה על מה יש לך להתנצל.

את לא אחראית על הבידור שלי. אני לא איתך רק כי כיף לי איתך, אלא כי את מוצאת חן בעיני, או כהגדרתך, אכפת לי ממך. תמיד תוהה מתי זה יגמר. מחר אנחנו מכירים שבוע. רק שבוע? כבר שבוע? השבוע הארוך ביותר בעולם? איך הזמן רץ כשנהנים? לא יודע.

אני לא רוצה רק לחייך איתך. זה מלאכותי מדי.

אני ממש לא רוצה שתדברי פחות על הבלאגנים שלך. אני רוצה בדיוק ההיפך. אני רוצה לדעת מה את חושבת. כל פעם שאת חושבת אני שואל על מה. כל שאלה שאני שואל, אני מתעקש לקבל תשובה. את כבר צריכה לדעת שאני רוצה כן לדעת, גם ואולי במיוחד את הדברים הקשים. השאר זה קל מדי. אסקפיזם.

ואגב, עד שתסיימי לקרוא את זה, אני כבר אבוא. אפשר חיבוק?"

כשהרמתי את העיניים מהמחשב הוא עמד שם... מחייך ומושיט ידיים... קמתי אליו עם דמעות בעיניים ושכחתי לכמה רגעים מהכל בתוך החיבוק שלו... לקרוא שוב את המיילים האלה מחזיר אותי כמעט שנה אחורה, לאותם רגעים...

יודעת שלמישהו מהצד שלא ממש מכיר אותי וכמה הייתי שבורה באותה תקופה בגלל העזיבה של אייל לא ממש יבין את המשמעות של הקטע הנ"ל... את הכוח העצום ששאבתי מהקשר עם תומר... את האושר העצום שלי מהעובדה שמצאתי איש שלפחות באותה תקופה היה לו כל כך איכפת ממני ומאיך שאני מרגישה... (זה לא היה מובן מאליו מבחינתי...) זה אולי גם ישמע לכם מוזר ולא אמיתי עוצמה כזו של רגשות אחרי שבוע של ביחד, אבל כזו אני... מאוד טוטאלית... כשמשהו נוגע בי אני נשאבת פנימה במהירות... מתעלמת מסימני אזהרה... ממכשולים... מהמציאות בשלמותה... בעוצמות דומות התאהבתי בשאר השלישיה... אם היה אפשר לעשות משלושתם איש אחד שיאהב אותי הייתי האישה הכי מאושרת בעולם...

שיהיה לכם יומנפלא, סבינה...