הי אנשים,

אני כאן... עשיתי את הדרך בשלג כדי להגיע לפה... לעדכן אתכם... לפזר את הערפל...

בטוחה שיש מי שניחשו – האחראי לפרפרים הוא עופר... אופוריה שנמשכה יומיים, ודי... עצוב...

מההתחלה – ביומחמישי עזבתי את החדר בעבודה ועשיתי את הדרך למטה... בדרך אמרתי בלב כל הזמן – "הלוואי שעופר יהיה בעמדה למטה, ושיהיה לבד"... ידעתי שהסיכויים קטנים... לא ראיתי אותו כל היום ובעמדה למטה תמיד יש שני מאבטחים... החתמתי כרטיס ויצאתי לכיוון העמדה... הוא היה שם... לבד... אם זה לא סימן מאלוהים, אז מה כן?!... הבנתי שהגיע הזמן לעשות משהו... חיכיתי שהאנשים שהיו שם יצאו, והתקרבתי אליו... כשעמדתי מולו הוא הרים את העיניים מאיזשהוא דף והסתכל עלי... חצי חיוך... מבט עצוב... שאלתי אם הכל בסדר... אמר כן לא משכנע... שאלתי אם הוא אוהב סרטים עצובים (צריכה לשפר את משפטי ההתחלה שלי...) שאל באיזה סרט מדובר... אמרתי לו שאני רוצה ללכת לראות את "החיים בלעדי" בשבת... ביקש את מספר הטלפון שלי... אמר שיש לו מבחן ביומראשון, אז הוא לא יודע אם הוא יוכל לבוא, אבל נדבר... הרגשתי מצוין... עשיתי את זה... קיויתי לטוב... לא האמנתי שאני אשמע ממנו בסופ"ש בגלל המבחן, אבל הרגשתי שנפתח איזשהוא פתח...

התקשרתי לספר לרוני... היא אמורה היתה לגשש בשבילי מה קורה, ולא רציתי שהוא יותקף מכל הכיוונים... רציתי לעדכן אותה שאני כבר דיברתי איתו... הלכתי ברגל הביתה... מאושרת ואופטימית... כשהגעתי לדירה רוני התקשרה... מסתבר שעופר דיבר עם חבר שלה... התייעץ איתו מה לעשות... אמר לו שהוא לא מרגיש פנוי לקשר עכשיו, ושאל אותו אם ומתי להגיד לי... עשה לי עצוב... מאכזב... רוני אמרה שאני לא צריכה להיות עצובה... ידעתי באיזה מקום הוא נמצא... זה היה צפוי...

נסעתי להורים... בערב הוא התקשר... ואוו... הפתעה... אמר שהוא נלחץ מהתחלות... לא אוהב התחלות... אמרתי לו שרק הצעתי ללכת לסרט... הוא אמר שעכשיו הוא מרגיש עוד יותר כמו ילדה בת 15... מסתבר שהוא בן 25... אמרתי שאני בת 30... העיר משהו על הלחץ של בנות 30... אמרתי שאני לא לחוצה... אמנם כבר לא בא לי סטוצים, אבל כל דבר בזמנו... אמרתי לו שכשאני רואה משהו שאני רוצה, אני מנסה לקחת... סיפרתי לו על המשאלה בדרך למטה בעבודה, ושכשהיא התגשמה הייתי חייבת לעשות עם זה משהו... צחק... אמר שהוא מבולבל... אמרתי שאני ממש מבינה את המקום שהוא נמצא בו... שלי לקח 7 שנים להמשיך הלאה... שהיום בא לי לנסות שוב משהו רציני... שאל אם אני אוהבת את העבודה שלי... אמרתי שכן, ושאלתי למה הוא שואל... אמר שאני תמיד נראית לו עצובה... אמרתי שאני לא... בסוף אמר שהוא שמח שהתקשר ושדיברנו... ושהוא ידבר איתי בשישי או בשבת... אחרי השיחה הזו כתבתי את קטע הפרפרים... כל כך התרגשתי... לא האמנתי שזה קורה במציאות... עופר הוא פנטזיה של תקופה מאוד ארוכה... איש שרוצים מרחוק... עד עכשיו היו רק חיוכים, ופתאום... אבל כנראה שמיהרתי מדי... הייתי צריכה לתת לו יותר זמן... אני מקדימה את המאוחר... –

אתמול חזרתי לירושלים מוקדם... קצת אחרי שהגעתי הוא התקשר... אמר שיש לו איזושהיא קבוצת לימוד בערב לקראת המבחן... אמר שיוכל לבוא לפני זה... אמרתי שהוא יכול כבר לבוא... תוך פחות משעה הוא הגיע... פתחתי את הדלת והוא עמד שם... כמה יפה... חיוך מושלם... נבוך כזה... מממ...

אהב את הדירה... הכנתי לו תה (תוך כדי סיפרתי לו על משימת הקעקוע ונראה שזה קצת זיעזע אותו...) ונכנסנו לחדר... בהתחלה הוא ישב על הכורסא ואני על המיטה... (מירב אומרת שיש משהו בעייתי בעובדה שאני מארחת אנשים בחדר שבו אני ישנה... אבל מה לעשות... אין לנו סלון בדירה...) דיברנו על המקום שאנחנו עובדים בו... על האנשים... אמר שוב שאני נראית עצובה... אמרתי שאני ממש לא וחייכתי... אמר שגם בחיוך שלי יש משהו עצוב...

כרגיל – דיברתי ודיברתי... סיפרתי לו כל מיני דברים על עצמי... וגם הוא סיפר - הם נפרדו לפני שלושה שבועות... באיזושהיא דרך הוא עדיין אוהב אותה... אבל הוא חושב שהפעם זה סופי... הם לא מתאימים...

הוא עבר לשבת לידי על המיטה... שמנו בוידאו את "דיזינגוף 99"... מידי פעם הרגשתי שהוא מסתכל עלי ולא על הסרט... אמר שיש לי שיער יפה והעביר יד בשיער שלי... אמר ששם לב אלי בפעם הראשונה שראה אותי... שחשב לעצמו שאני כל כך יפה... דיברנו על החדר כושר... אמרתי שזה חדר כושר רק של בנות ושזה מרגיש מאוד נוח... שאל אם יש לי בעיה עם הגוף שלי... אמרתי שזו סוגיה מורכבת... אבל, היום אני חושבת שאני חיה איתו בשלום... אמר שלא צריכה להיות לי שום בעיה... שהוא אוהב איך שאני נראית... ואוו... כמה מחמאות... ועוד מעופר... היצור המושלם... (אפילו מיכל מסכימה איתי שהוא האיש הכי יפה בעבודה שלנו היום...) באמצע הסרט התחיל לרדת שלג... יצאנו למרפסת להסתכל... כמה מקסים... הרגשתי בעולם מושלם... עופר... אני... ושלג... מה עוד אפשר לבקש... כנראה שהאופטימיות היתה מוקדמת...

כשהסרט נגמר הוא הסתכל עלי הרבה... הביך אותי מאוד... אמר שצריך ללכת עוד מעט, אבל אם אני רוצה הוא ישאר... אמרתי שכיף לי איתו ואני אשמח אם הוא ישאר... המשיך להסתכל עלי ולחייך את החיוך המושלם שלו... ניסיתי להתעלם מהרמזים, אבל זה התחיל להיות ברור... אמרתי לו שאני לא מחפשת סטוץ... שלא יקרה בינינו שום דבר פיזי בשלב הזה... אמר שטוב שאני אומרת מה אני מרגישה... שכרגע הוא לא מסוגל לראות את עצמו נכנס למערכת יחסים רצינית, והקשר היחיד שהוא מוכן לו עכשיו זה סטוץ ולא יותר... אמרתי לו שזה מרגיש לי בזבוז ליצור איתו קשר כזה... כל כך נלחמתי בעצמי... אמרתי לו שזה מאוד מפתה, אבל זה לא נראה לי נכון... אמר שהוא מבין אותי, ושהגיע הזמן שהוא ילך... אמר שזה לא צריך להיות מביך עכשיו, ושאני לא אדאג כי עוד מעט הוא עובר לחדר בקרה, ככה שאני לא אצטרך לראות אותו... יחד עם זה אמר שעוד נדבר... אמרתי לו שאין לי כוונות להתחמק מלראות אותו עכשיו... כמה התאכזבתי... שם לב... קם ללכת... נלחמתי בסבינה שרצתה להושיט יד... למשוך אותו אליה... לנשק אותו ולתת לזה ללכת לאן שהוא רוצה... העיקר שישאר... שזה לא יגמר... ניצחתי אותה... ליויתי אותו לדלת... אמרנו להתראות, ואז הושטתי ידיים וחיבקתי אותו... חיבק חזרה... חזק... עוטף... עמדנו שם כמה דקות... מחובקים... מסרבים להרפות... ואז הוא הלך... ואני נשארתי עם כל הבלגאן שבראש... תוהה אם עשיתי את הדבר הנכון... יודעת שאם הייתי נכנעת ל"סבינה ההיא" ושוכבת איתו ההרגשה אחר כך היתה הרבה יותר קשה... אבל... זה עופר... והוא היה כאן... אצלי... בחדר... כמעט שלוש שעות של ביחד... ונתתי לו ללכת... ואני לא מאמינה שעשיתי את זה... כי אני כל כך רוצה איתו... אבל לא בסטטוס הזה... לא כ"סטוץ"... מיכל ומירב היו מאוד גאות בי שהחזקתי מעמד... מירב אמרה שזה מצוין שלא היו משחקים... שכל אחד אמר מה הוא מחפש, וכשזה לא התאים, אז הוא הלך... אמרתי להן שזה כל כך מעליב... שזה לא פייר שרואים בי רק סטוץ... שאני רוצה כבר שמישהו שאני רוצה איתו קשר רציני, יראה בי גם אופציה למשהו רציני... מיכל אומרת שאני צריכה לראות את חצי הכוס המלאה – האיש הכי יפה בעבודה היה אצלי... ואמר לי כל כך הרבה מחמאות... ושגם זה שהוא רצה לשכב איתי זו מחמאה... אולי מתישהוא אני אצליח לראות את זה ככה... כרגע בעיקר מבואסת... המון מקווה שזה לא הסוף... שנוכל להיות סוג של ידידים... לפחות בינתיים... מירב אומרת שזה יחייב המון כוח מצידי... לא להתפתות... לא להיכנע למשיכה הכל כך חזקה שלי כלפיו... לא מאמינה שלא קרה כלום אתמול... לא מאמינה שהחזקתי מעמד... עמוק בפנים יודעת שזה היה הדבר הנכון... שכנראה ניסיתי מוקדם מדי... שטוב שלא הפכתי אותו לעוד סטוץ... דבר בלי עתיד... כבר אין פרפרים... נשאר עוד סדק קטן של עתיד... כבר אין אופטימיות... מצחיק... אפילו השלג נמס מהר הפעם... רק הגיע וכבר נעלם... כמו עופר... אושר של כמה ימים היה ונגמר...