בשבוע שעבר מורן עזבה את החדר ליד... אמנם היא לא היתה שם כל יום, אבל בזמן שהיה לנו יחד נשביתי בקסם שלה... יש לה חיוך ומבט שמצאתי בהם הרבה חום, במקום שהיה בחודשים האחרונים קצת קריר לפעמים... היא הפכה לאוזן קשבת... והיה לי כל כך כיף לדבר איתה... לא הכרנו הרבה, ובכל זאת הרגשתי כל כך נוח לספר לה דברים... כל כך טבעי ומתבקש... שיתפתי אותה בדברים הכי שלי... כולל בדברים שלא יכולתי לספר לכם, כאן... ועכשיו היא עזבה... מתגלגלת במערכת... עושה את הדבר שבגללו היא הגיעה לפה מלכתחילה, אבל הנסיבות לא איפשרו עד עכשיו... בזכות מורן אני פה... ועל זה המון תודה לך, מתוקה... פתחת בפני עולם חדש... מרתק... בטח נמשיך להיפגש כאן (רואה שאת מבקרת, לפי הסטטיסטיקות...) מקווה שנצליח לקיים את הקשר הזה גם בעולם שבחוץ (אני עדיין אשמח להכיר לך את החנויות "ההן")... שוב מצטערת שלפעמים גזלתי ממך זמן שהיה מאוד יקר בהתפרצויות המילוליות שלי (סוג של דרך לתאר את הרגעים בהם הגעתי לקחת משהו מהמדפסת ונשארתי דקות ארוכות מדברת ומדברת... כאילו מנסה למצות כמה שיותר את מעט הזמן שהיה לנו...) - ואת תמיד הקשבת... וחייכת... והתעניינת...

היה לי מאוד עצוב ביום שעזבת... באתי להיפרד ולחבק אותך והרגשתי חנוק מדמעות בגרון (אני וחרדת הנטישה שלי...) אוהבת אותך המון... מחכה שתסיימי את העבודות ונוכל להיפגש... חיבוק ענק... סבינה...

* מרימה את העיניים... ומורן עומדת בפתח... כמה כיף... חיבוק גדול... היום, לפני חצי שעה בערך (11:00)...