הפסימיות משהו מהפוסט הקודם חלפה...

אולי זה קשור להעלמו של האובך... ואולי להתכתבות נחמדה עם darling... ואולי כי פורים באויר, גם אם לא חגגתי (המלצרים במסעדה היו מחופשים...) וכנראה שלערב הנחמד עם המשפחה המצומצמת + בן זוגה לעתיד של האחותי יש חלק נכבד בשובו של מצב הרוח הטוב...

מה שחשוב זה שהעננה חלפה... עדיין עייפה... בתנוחות מסוימות הראש עדיין כואב (אני אומרת לכם - זה בטוח סוג של זעזוע מוח...) אבל אני עייפה וכואבת עם חיוך על השפתיים... (-:

אמא מאוד אהבה את חגיגת היומולדת שעשינו לה... התלהבה מהמתנות וקראה שוב ושוב את הברכות שכתבתי לה... והיה מאוד מצחיק במסעדה... אחי היקר (ילד מדהים בן 21 עוד מעט) בהערותיו / הארותיו והחיוך הבלתי נגמר שלו (מהחיוכים האלה ששובים אותך... ונוטים לדבק...) תרם רבות לאוירה והיה ממש כיף... כמובן שאבא לא הסכים שאני ואחותי נשלם על הארוחה, למרות שזו היתה התכנית וחלק מהמתנה שלנו לאמא... (המינוס שלי מודה לו על תרומתו הצנועה... - האמת  שהתוצאה היא די זהה - בסופו של דבר הוא זה שמציל אותי וממלא את החורים שנוצרים בחשבון הבנק, אז עכשיו הוא פשוט עיכב במעט את הפעם הבאה... (-: )

כשחזרנו הביתה נעצרתי לרגע בחצר ושאפתי שאיפה עמוקה של האויר הרענן שבמושב... מסוגלת להנות באופן סלקטיבי מהריח של הפריחה ולא מרגישה את הריח של הרפתות שמחריד אנשים שבאים למושב לעיתים רחוקות...  חייכתי לריץ'רץ' הבת לפני שנכנסתי הביתה, ונדמה לי שהיא חייכה בחזרה... (-:

לילהמקסים לכולכם... אני עוד מסתובבת כאן (ההתמכרות לישרא' גוברת על העייפות...)

                                             סבינה...