היא ביקשה להחליף את ה"נאחס" בכותרת, וביקשה שורה מחוייכת לכבוד החודש החדש.

כשהיא אמרה שבא לה על החיוך שלי, לא יכולתי לסרב.

אז בין הררי החומר (מי לעזאזל מכריח אנשים בתואר שני ללמוד קורס שקשור לפילוסופיה? כבר עדיף סינית עתיקה),

ולמרות שהכותרת ההיא עדיין מתאימה (השבוע כבר שברתי מתקן לנר מזכוכית אדומה שמאוד אהבתי, את המתלה של המגבות, והשליחים מהסופר שכחו את השקית שלי עם כל הדברים של המקרר והשאירו אותי בלי הטבעול בטטה שכל כך רציתי..) -

תדעו שלא הכל כל כך נורא.

וכבר שני שליש מהדברים שהפחידו אותי מאחורי.

ונשאר רק סיוט אחד ואני חוזרת עם פוסטפרויקט לבקשת הפי.

ואפילו מסתמן משהו חדש בעבודה שכבר בא לי להתחיל.

וסיימתי את השנה הראשונה של הלימודים!!! ("רק" מבחנים ועבודות, ,אבל כבר לא לומדים).

ויש לי חבר שמאוד תומך בי בכל התקופה הזו.

ועושה לי לחייך הרבה.

וגם היא מחייכת אותי כשמדי פעם אני מתחברת.

אז בשבילך לילי מותק, ועד שאני אוכל לחזור לפה במשרה מלאה (בלי יסורי מצפון שלא למדתי עוד כמה עמ') (חננה, מודה):