היום בבוקר החלטתי לפתוח רשימה חדשה של עוגות לשבת... אני מאוד אוהבת לאפות וחשבתי לשתף אתכם במתכונים מהמחברת שלי... סוג של מסורת חדשה בימי חמישי... כתבתי פוסט שבמרכזו מתכון של עוגת שוקולד... די מהר הגיעה התגובה הבאה:

"אמיר

אין לך משהו אחר להתעסק בו?!!!!!

הבלוג שלך מאוד משעמם בזמן האחרון.. אם אין לך מה לכתוב אז אל תכתבי שטויות ודברים שלא מעניינים אף אחד מהקוראים.... מצטער אבל זו האמת...."

עניתי לו שאם זה לא מעניין אותו הוא לא חייב להיכנס ועוד כמה דברים, אבל כמה דקות אחר כך גנזתי את הפוסט ההוא... אולי אני באמת נהיית משעממת?... אבל... השבוע כתבתי את הפוסט של האזכרות שזכה לתגובות אוהבות (ואפילו איזכור אצל האלכימאי...) והברכה להייזל... והפוסט על הארנק (שאיש אחד אמר לי שהוא היה ממש טוב...)

ובכל זאת... התגובה של ה"אמיר" הזה פגעה בי... סוג של רגישות יתר, וכנראה ששוב קצת יוצאת מפרופורציות... האיש האחד אמר שהתגובה של "אמיר" לא מעידה על הזרם... ואיש אחר אמר שאני יודעת שיש רבים אחרים שנהנים ממני... אבל כמו שעניתי לאיש האחד, בציטוט של ג'וליה רוברטס מ"אשה יפה" (אח, מקורות ההשראה שלי...)- "לדברים הרעים הרבה יותר קל להאמין"... ואם יש משהו שמפחיד אותי זה שעמום... בורחת מזה כמו מאש...

אז... אולי אני אחשוב יותר לפני שאני משחררת פוסט חדש לאויר העולם... ואולי בקרוב כבר לא יהיה איכפת לי מה"אמיר" הזה והמחשבות שלו... לוקחת לי קצת זמן לחשוב...

סבינה (שמהבוקר מסתובבת עם דמעות בעיניים) ...