יום לא טוב עובר על פגון.

הוא בן 5 ימים היום.

אחרי כמה ימים מעודדים בהם הוא כבר לא נעזר במכונת הנשמה ועלה במשקל, אתמול בלילה החזירו לו את המכונה והוא ירד קצת במשקל.

אחותי התקשרה בוכה. פגון שוכח לנשום. היא יושבת לידו ושומרת עליו, וכל פעם כשהדופק יורד והנשימה מפסיקה היא מעירה אותו כדי שיחזור לנשום. היא פוחדת. וגם אנחנו.

מאתמול אחרי הצהריים יש פתק בכותל שמבקש שפגון יהיה בריא ויבוא מהר הביתה.

כזה מין חוסר אונים.

ואני אמורה ללמוד עכשיו למבחן, כשהראש שלי בכלל לא פה, אלא עם פגון ואחותי.

הלוואי שהוא כבר יתחיל להתחזק ויבוא הביתה.