התלבטתי על מה יהיה הפוסט הבא, ביומראשון - לספר לכם שעדיין יש שיחות עם האיש שועשה לי נעים בגוף?... לכתוב על ילד חמוד שסוג של התחיל איתי כשהלכתי בגן סאקר ביומחמישי?... ואז נהיה לו נושא, שהשתלט על הכל...

ביומשישי בבוקר פגשתי את מורן בבית קפה בטוח בעיר ("בסוגריים")... היה כל כך כיף להיות איתה כמה שעות של בוקר... להקשיב לה... לספר לה... להיות מול החיוך שלה... (-:

אבא התקשר... הקול שלו היה מוזר, אבל אמרתי לו שאני עם חברה ואני אתקשר אחר כך... כשנפרדנו בחיבוק אחותי התקשרה... נפרדתי ממורן ועניתי לטלפון - היא בכתה... אחרי כמה דקות של שיחה הבנתי - ביום חמישי בערב הגיעה התביעה נגד אחי...

קצת רקע - לפני שנתיים וחצי בערך אחי עבר תאונת דרכים קשה... הוא וידידה שלו נסעו בבאגי שלו (סוג של רכב שהוא בנה)... הוא איבד שליטה על הבאגי והתנגש בעץ... הם פונו לתל השומר מחוסרי הכרה, מונשמים, עם פגיעות ראש קשות... היינו היסטרים... הרופאים הכינו אותנו לאפשרויות הנוראיות ביותר... הוא שכב שם... ילד גדול ויפה... כאילו ישן... מחובר להמון מכשירים... איתנו-לא איתנו... כל כך פחדנו... היא נפגעה קשה יותר... ילדה שברירית ועדינה... ההתאוששות של אחי היתה מהירה... תוך 24 שעות הוא התעורר, לא נשארו נזקים מוחיים... רק שברים, תפרים ויסורי המצפון בגללה... היא התעוררה רק אחרי כמה שבועות בטיפול נמרץ נשימתי... היתה בשיקום בבית לוינשטיין... עד היום לא ממש חזרה לעצמה... לא גוייסה לצבא... לא יכולנו לעקוב מקרוב אחרי מה שעבר עליה כי אמא שלה לא הסכימה שנתקרב...

לפני קצת יותר משנה הסתיים המשפט הפלילי נגד אחי...

ביומחמישי בערב הגיעה התביעה שלה... היא תובעת ממנו, ילד בן 21, 2.5 מליון ש"ח... סוג של בלגאן...

הורים שלי אנשים ממוצעים... אבא שלי לוקח הלוואות / פותח ביטוחי חיים ותוכניות חיסכון כדי לקיים את המשפחה... כדי לנסות לתת לכל אחד מה שהוא צריך ורוצה... והמאגרים מדלדלים... והאפשרויות פוחתות... ועכשיו הוא מנסה לגייס את הכסף לחתונה של אחותי... ומאז שהגיעה התביעה היא מרגישה כל כך לא בנוח לקחת כסף...

בשביל כולנו התביעה הזו היתה צפויה... אבל ההגעה שלה עכשיו סוג של הפתיעה אותנו... טרפה את הקלפים... הלחיצה.. הבהילה... כמה שיחות עם מירב שלי ועם האיש שעשה לי נעים הכניסו אותי לפרופורציה... הזכירו לי את המזל הגדול שהיה לנו אז... כשקיבלנו את אחי בחזרה... בריא ושלם פיזית... התקופה הקרובה בטח לא תהיה קלה, אבל יש לנו אחד את השני... וכולנו שם כדי לעטוף את אחי ולעזור לו להתמודד עם זה... וכשיגיע הפסק דין הכספי, נתמודד איתו איכשהוא... ביחד...

סוג של זעזוע בבועה... נשארתי בסופ"ש בירושלים, אבל באתי הביתה להיות עם כולם... לדבר איתם... להרגיע... להיות... מאמינה ומקווה שנצליח להתמודד גם עם זה...

שיהיה לכם המשך סופ"שנעים, סבינה...