בתחילת חודש פברואר העץ, מבלוג מחשבות, כתב פוסט שחלק ממנו דיבר על מקום שהוקדש למישהי אחרי שהיא נפטרה... ניהלנו התכתבות בנושא הזה בתגובות אצלו - כתבתי לו שבשכונה שבה אני גרה יש לא מעט הקדשות כאלה - יש את הספסל שהוקדש לרופא יעקב שנון - הספסל עם היונים מהברזל שאני כל כך אוהבת... תמיד מחייכת כשאני עוברת ליד הספסל הזה... את היונים צילמתי, הגדלתי ותליתי בחדר שלי... זוכרת כמה התרגשתי מהפינה הזו כשראיתי אותה בפעם הראשונה. אחרי אותה פעם לא זכרתי איך להגיע לשם... בפגישה הראשונה שלי עם אייל הסתובבנו קצת בשכונה... הוא הראה לי את הקבר מתקופת החשמונאים שנמצא באחד הרחובות ואז כשסיפרתי לו על הספסל הנעלם עם היונים הוא ידע למה אני מתכוונת ולקח אותי לשם ומאז אני זוכרת את הדרך...

ויש את הפינה שהקדישה אשה אחת בשם גרטל פלאק ליום הולדתו ה- 85 של בעלה מקס ויום הנישואין ה- 58 שלהם בשנת 1990 - ההקדשה רשומה על אבן בפינה קטנה עם ספסל ופרחים... וכל מי שעובר רואה אותה וזה כל כך מקסים בעיני...

ויש את ההקדשה ליד שעון הפרחים שליד הכנסת -

כל כך נפלא בעיני שאנשים מקדישים מקומות לאנשים שיקרים להם - זה יפה כשזה נעשה לאחר המוות, ועוד יותר כשזה נעשה עוד כשאותם אנשים הם בחיים ויכולים להרגיש עוד דרך שבה אוהבים אותם...

הפוסט הזה מוקדש להשראה - העץ מבלוג מחשבות... אוהבת, סבינה...

* ו... מרגישה נטולת חומר לכתיבה... תחושה שאין מה לספר... אז... אם לא יקרה משהו מעניין בקרוב, בטח תראו אותי פחות... או שאני סתם אתחיל לקשקש שטויות... נראה...