הגעתי לדירה מהחדר כושר ודיפדפתי ביומן הכתוב (אפשר להרשיע אותי בהזנחה בכל מה שקשור אליו...) - מוצאת את עצמי לפעמים פותחת אותו ב"היום לפני שנה... שנתיים..." בודקת מה קרה אז... איפה הייתי... הקטע שהיה כתוב היום לפני שנה הוא ההשראה לפוסט הנוכחי...

הפעם השניה (היום לפני שנה)...

קצת רקע: היום לפני שנה (התיעוד היה ב- 1.4.03, אבל הדברים קרו ב- 31.3.03) - תקופה מאוד אינטנסיבית רגשית - מרגישה כלפי כל השלישייה - אייל אמור לטוס בימים הקרובים לחו"ל (חילופי סטודנטים) - חרדת הנטישה במלוא העוצמה... ותומר כבר שם... סוג של קשר טרי ומאוד אינטנסיבי... מחבק ועוטף אותי... אבל זה מבלבל... ותמיר - הסתיים לא מזמן... עדיין צלקת טרייה... מנסים להיות "ידידים"... סבינה מבולבלת... פוחדת... מתאהבת מחדש... חוששת... עדיין כואבת... בלגאן של רגשות...

המקרה: חוזרת מהחדר כושר... עולה במדרגות... מתלבטת מה לעשות ביומיים הקרובים עם תומר, כשיכול להיות שאייל יבוא להיפרד... (ומעכשיו מצטטת... הערות שלי מהיום - בסוגריים:) "שמעתי קולות מלמעלה והבנתי שהוא (תמיר) מחוץ לדירה. המשכתי עם המחשבות שלי. הוא התחיל לקרוא לי. נעצרתי ליד הדלת - דיברנו קצת (הדירה שלו חצי קומה מעל שלי)... הוא היה עם א' (שותף שלו) - אמרתי לא' ברוך הבא (הוא חזר מחו"ל, אם אני לא טועה). שאל איך הסרט שהבאתי בוידאו. אמרתי שעוד לא הספקתי לראות אותו. כמו במקרה אייל במעבר החציה (יבוא בהמשך) - הרגשתי שמישהי שקופה יוצאת מתוכי, מטפסת במדרגות ומחבקת אותו חזק... אבל "אני" נשארתי ליד הדלת..."

הפעם הראשונה (בערך 4 חודשים לפני כן - 10.12.02)...

קצת רקע: חודש מאז הפגישה האחרונה עם אייל... חודש של נסיונות ליצור איתו קשר בלי הצלחה... היומן מלא בתסכול... בכי... תקווה... רצון... תומר ותמיר עדיין לא בתמונה... רק אייל... התאהבות שלא מצליחה להתממש... חודש בלי לראות אותו... והרצון משתלט על המחשבות... הלב כל הזמן מבקש - לראות אותו... 10.12.02 - נסעתי להורים, כדי לנסוע עם אבא, אחותי, אחי וחבר של אבא למשפט של אחי (זה של המדינה)... אחרי המשפט אבא החזיר אותי לירושלים...

המקרה: "בצומת ליד הבית היינו הרכב השלישי/רביעי ברמזור האדום - ואז... ראיתי אותו. בא מכיוון פרחי מטודלה. גבוה, יפה, עם צעיף צמר... הלב שלי נעצר... העיניים התמלאו דמעות - הפנתי את הראש, כדי שאבא לא יראה... חצינו את הצומת. הסתכלתי לכיוון שאליו הוא הלך. הוא עמד שם, ליד מעבר החצייה בצד של בנק הפועלים - הלב רצה לקפוץ מהאוטו ולרוץ ולחבק אותו... האשה המאוהבת שבי דילגה בין הטיפות ורצה לקראתו מחייכת... מתגעגעת... מאושרת... לחיבוק חזק ממנו... לחיוך... אני נשארתי באוטו - עוקבת אחריו במבט... כלואה בחומות של כללים מטופשים... חוקים של כבוד עצמי... חנוקה מדמעות..."

* יותר מדי סרטים?... דמיון מפותח?... חסרת אומץ?... בוחרת בדבר הנכון?... לא יודעת... אבל עם שניהם זה קרה... וזה הרגיש כל כך אמיתי... כל כך שתי סבינה... ואחת הפעמים היתה עכשיו לפני שנה... והתופעה הזו של היום לפני שנה לא קיימת רק אצלי... גם pema נזכרה היום במה שקרה היום לפני שנה... (-:

* לפני כמה שעות הגעתי להורים... בדרך שוב עברנו ליד הפרדסים (זכרתי בשבילכם את המיקום המדויק: מושב יסודות, על הכביש בין צומת לטרון לצומת מסמיה) - הריח עדיין חזק ומתוק... ממלא את האוטו גם כשהחלונות סגורים... משכר... אבא אומר שעכשיו הפריחה של ההדרים... הם כבר מתכוננים לשנה הבאה... אז - אם יוצא לכם לעבור בסביבה בקרוב (אבא אומר שזה ימשך עוד שבוע בערך), או במקום אחר שיש בו פרדסים - תשאפו עמוק... תתמסטלו מהריח... כל כך מומלץ...

* הערה קטנה לפני סיום - האי מייל שאליו אני מקבלת את התגובות נמצא בעבודה, ככה שקשה לי לעקוב אחרי התגובות שמגיעות... סופ"ש הוא הזדמנות לשוטט בבלוגספירה - להשלים פערים... לקרוא קצת היסטוריה... להשאיר סימנים בצורת תגובות... אבל אם תענו לי, יכול להיות שאני אראה רק בראשון, אז סבלנות...

סופ"שמקסים לכם... אוהבת, סבינה...