סוג של חוזרת... מחוזקת... הרבה בזכות התגובות שלכם שעשו לי המון... ביומיים של השקט בטח נתקלתם בי במקומות אחרים... הסתובבתי... הגבתי... אבל לא רציתי להתעסק עם הבלוג שלי... נתתי לו לנוח... כמות התגובות בפוסט ה"נמאס לי" הפתיעה אותי... וגם הזהות של חלק מהמגיבים הפתיעה אותי... קראתי את כל התגובות... יותר מפעם אחת... תמיד התרגשתי... ואני עוד אגיב לכולם (רואה בתגובה לכל מגיב אצלי סוג של הכנסת אורחים...)...

עדיין מבולבלת בקשר לכל מיני דברים שקורים בזמן האחרון... אבל החלטתי לחזור לשתף אתכם... גם כי אולי הכתיבה תעזור לי לעשות קצת סדר בבלגאן ובעיקר בגלל שיש לי תחושה שהתגובות שלכם יכולות לעזור, וגם אם לא, הן בטח יגרמו לי לחייך לא מעט... וזה המון...

ההתרחקות מפה גרמה לי לחזור יותר לחיים האמיתיים שבחוץ... ביומחמישי הצלחתי לעבוד יותר... והיום - יומלא חוויות... זה התחיל בבוקר עם שתי תינוקות - דניאל החייכנית ומורן השברירית... שתי תינוקות מתוקות שאמא שלי שומרת עליהן... היא שמחה כשהבטחתי לה שהיום אני איתה ועם התינוקות... לא מחוברת למחשב מהבוקר... מורן עשתה לי המון עצוב בהתחלה... תינוקת חדשה בת 8 חודשים... ילדה ראשונה להורים שלא ממש יודעים איך להתמודד איתה... כשמשאירים אותה פה היא בוכה בכי היסטרי בהתחלה... עם דמעות גדולות שזולגות לה על הלחיים... כלום לא מצליח להרגיע אותה... היא בוכה בכי כועס... כל כך ריחמתי עליה... החלטתי שגם היא סובלת מסוג של חרדת נטישה - שמונה חודשים היא היתה צמודה לאמא שלה ופתאום צריכה להתרגל למקום חדש... אנשים חדשים... והיא - "גוגולת דקה" - ניסיתי להצחיק אותה... שרתי לה שירים... שיחקתי איתה... והיא בוכה ובוכה... ואני עם דמעות בעיניים... באיזשהוא שלב היא קצת נרגעה... התיישבתי איתה על השטיח ליד הכלבה של אחותי (פינצ'רית זקנה וקטנטנה) והילדה השתתקה... ישבה בתוך החיבוק שלי, הסתכלה על צ'יקיטה (זה לא השם, אבל קרוב) ונרגעה... באיזשהוא שלב היא התחילה להושיט ידיים כדי לגעת בצ'יקיטה, וצ'יקיטה שבדרך כלל מגלה חוסר סובלנות עד תוקפנות כשילדים מנסים לגעת בה, נתנה לה ללטף אותה... זה היה מקסים... מאותו רגע הילדה לא בכתה... הייתי צמודה אליה כל הזמן... כשיצאנו לטייל איתן, חיכיתי לאמא שלי על המדרכה - דניאל בעגלה ומורן עדיין אצלי על הידיים, מחכה לעגלה השניה... שכן שלי, שלא ראיתי אותו המון זמן, עבר ושאל אם יש לי משהו לספר לו... מתי הספקתי... חייכתי ואמרתי שירגע... זה עדיין לא נראה באופק... למרות שבמהלך היום הזה פתאום כל כך נהיה לי חשק... היה כיף לטייל איתן במושב... אמא עם דניאל ואני עם מורן... מאושרת מכל רגע שהילדה רגועה... לא הצלחתי להוציא ממנה חיוך כל היום... אבל גם רוגע זו התחלה... והחיבוק הקטן שהיא החזירה לי כשחיבקתי אותה... התפיסה של האצבעות שלי בידיים הקטנות שלה... התאהבתי... דבר כל כך קטן... שנראה בהתחלה כל כך חסר אונים... ואז מרגיש נינוח... ונהנה מחום שעוטף אותו... היא כאן כבר שלושה שבועות... ואמא שלי אומרת שזה תמיד ככה... המון בכי בבוקר, כשמשאירים אותה ובאיזשהוא שלב היא נרגעת... ולפעמים אפילו מחייכת... אבל הניתוק הזה בבוקר כל כך קשה לה...

כשהיא נרדמה שיחקתי עם דניאל - תינוקת גדולה וחייכנית... כל הזמן מחייכת... צוחקת... נינוחה... שתיהן - שחור ולבן... ואני, כבר מכירה את דניאל והיא מקסימה בעיני, אבל היום... הכרתי את מורן... והמטרה שלי היתה לעטוף אותה בהרבה חום... השבריריות שלה חיברה בינינו ממקום אחר...

כשהילדות הלכו נסענו לבקר את סבתא - אמא, אחותי ואני... היה מוזר... אבל אני חושבת (ואני מקווה שאני לא טועה) שמשהו נפתח... יש לה תפר ענק בראש... ועוד כמה תפרים בפנים... והעין מכוסה... אבל הרופא אמר שאם הסיטי יהיה בסדר אולי ישחררו אותה כבר ביום שלישי... וזה נשמע ממש בסדר... זה לא היה כמו פעם... ואני חושבת שאף פעם זה כבר לא יחזור להיות כמו אז... אבל גם קצת זה יותר מכלום... אחותי ואני החלטנו שניתן לזה צ'אנס... שננסה שוב להתקרב... התגעגענו אליה... (ומי שלא ברור לו - סיפור ארוך - בלגאן שנוצר במשפחה (לטענתי - בגלל אח של אמא שלי) שגרם לקרע - כמעט 10 שנים של נתק, בהן אני היחידה ששמרה על איזשהוא סוג של קשר טלפוני עם סבא וסבתא... היו כמה ניסיונות קודמים ליצור קשר (כולם בפגישות באירועים טראגיים - התאונה של אחי... הלוויה של סבא מצד אבא) - אבל עד היום זה לא הצליח... אולי הפעם...).

היום חזרתי מתל אביב (סבתא באיכילוב) בלי אנטי לעיר (נדיר)... האנשים נראו לי מאוד יפים... ההמוניות בבתי הקפה נראתה לי מאוד כיפית... העיר לא היתה כל כך מכוערת... לרגע חשבתי שאולי יבוא יום ואני אגור בה, אבל הרגע חלף... אני נשארת ירושלמית... בינתיים...

* והפסיכופט המתורבת ראה את "החיים בלעדי" - אתם מוזמנים לקרוא את הדברים שהוא כתב, כחוות דעת שלישית (אני סיפקתי שתיים - ראו ברשימות...)

סופ"שנפלא לכם אנשים... מתכון לקניידלך מעולים של הסבתא שנמצאת בבית חולים - בדרך...

    המון אוהבת, סבינה...