"להיות או לא להיות? הנה השאלה:

מה נעלה יותר - לשאת באורך רוח

חצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,

או אם חמוש לצאת מול ים היסורים,

למרד, וקץ לשים להם? למות: לישון,

ולא יותר; ודעת: השינה הזאת

תשבית מכאוב הלב ואלף הפגעים,

זה חלק כל בשר, - הנהי התכלית,

אליה יכסף אדם. למות, לישון;

לישון! אולי לחלום! הא, זו המכשלה:

מה חלומות נראה בתרדמת המות,

אחרי שננער חבלי עולם הזה, -

הנה המעצור! הנה הנסיבה

לאורך ימיהם של יסורי אנוש!

כי מי ישא את שוט הזמן ולעגו,

חמס העריצים, בוזם של שחצנים,

עצבת אהבה נכזבת, ענוי דין,

עזות השליטים וכל הבזיונות,

אשר ינחל צדיק מיד חדל אישים, -

אם הוא במו ידיו יכול לפטור הכל

במחי פגיון אחד? מי זה ימשוך בעול,

גונח ממשא חיים לעיפה,

לולא אימת דבר-מה שאחרי המות -

זו ארץ לא נודעת, שמכל באיה

לא שב עוד הלך - זו המביכה לבב,

עדי אשר נבחר צרות שבעליל

מחוש אל זולתן, אשר לא נדען.

וכך מתוך הגות נהיה לפחדנים,

ואודם הטבעי של עז ההחלטה

ילקה מחוורונם של הרהורי הלב,

ועלילות הרבה נאדרות בכח

יורטות ממסילותן מפני החשבונות,

ולא עוד יהלמן התואר מעשה."

(המלט-שייקספיר-מערכה שלישית-תמונה ראשונה)