היום לא הלכתי לעבוד.

הלכתי לבקר כמה רופאות, שלא ממש התייחסו ברצינות למצב הבריאותי שלי (אחת אמרה שהתחושה שלי באוזניים כאילו אני באופן תמידי בעליות לירושלים היא תופעה מוכרת שאין מה לעשות איתה. בעיה של לחץ אויר באוזן. שאני אתרגל . שניה אמרה שהבחילות בשבוע האחרון אולי נובעות מזה שאני לא אוכלת מספיק (פחח..) או בגלל הויטמינים שלי (חייכתי כשהיא אמרה לי את זה, אבל באופן מפתיע-היום לא יצא לי לקחת אותם והיתה לי בחילה רק פעם אחת..) ובכל מקרה שלחה אותי הביתה עם הפניה לאולטרסאונד בטן. שיהיה..

הסתובבתי בעיר עם המצלמה, ולהלן-הוכחות למקומות בהם הייתי:

ראשונה היתה הרופאה של האוזן. ירדתי בתחנה מול המרפאה, אבל בגלל ששמונה שנים בעיר לא מספיקות כדי לנווט מספיק טוב, עשיתי סיבוב די משמעותי שהביא אותי מול התחנה שבה ירדתי. לפחות זכיתי להכיר רחוב קטן ומקסים בדרך-רח' בני ברית, ומשם התמונות הראשונות:

1. את המצלמה שלפתי כשראיתי את הקטע הזה ברח'. כמה ציורי:

2. שמחה לבשר לכם שהקונסוליה של דנמרק נמצאת ברח' בני ברית. ההוכחה:

3. מי ששתי התמונות הראשונות עשו לו חשק לגור ברח', מצאתי לכם דירה למכירה. אני בטוחה שתוכלו להתפאר בפני החברים שלכם והמשפחה שלכם יש חלונות צוללת בבית ולהם אין (כן, את הבית הזה ראיתם מרחוק בתמונה הראשונה)(כמה מכם חזרו אחורה עכשיו, כדי לבדוק את זה?)

אצל הרופאה לא צילמתי, למרות שהיה לה נוף שווה לגמרי מהחלון. מלא גגות אדומים.

4. אחרי הביקור המאכזב אצל הרופאה החלטתי ללכת ברגל למרכז העיר. עדיין בצד של הדוסים-מצאתי את הגרפיטי יוצא הדופן הזה. לא שנאתי. לא בכסף ולא בחינם.

(תרגום למתקשים:  אל העוברת בשכונתנו אנו מבקשים ממך בכל לשון של בקשה: אנא אל תעברי בשכונתנו עם שנאת חינם)

5. למי מכם יש בית חולים שנראה ככה בעיר שלו?

6. תשע בבוקר. העיר עוד לא ממש קמה:

7. שוב ניסיתי סימטה חדשה, ושם נקלעתי לארוחת בוקר:

8. המשכתי משם לצומת ספרים (מבצע שווה ללקוחות סלקום: 5 ספרים במאה ש"ח מתוך מבחר גדול מאוד). כשיצאתי מהחנות החלטתי לשפר את התמונה הקודמת וליישם טיפ שקראתי איפושהוא-חזרתי לחברים ברח' וצילמתי אותם מהגובה שלהם. להלן הוכחה שזה באמת יוצא יותר טוב:

רציתי לצלם לכם רגליים של מלא אנשים מבוגרים מחכים לחיסון במרפאה (מסתבר שהפניקה חלפה). זו גם יכולה היתה להיות תמונה טובה כדי לספר לכם לידה שהם עשו לי להתגעגע לסבא וסבתא משלי. הייתי מוכנה לאמץ כמה מהם, אבל חששתי להגיד להם את זה. לא חושבת שזה היה מתקבל בהבנה. בסוף ויתרתי, כי מתוך מלא אנשים בטח מישהו היה מתעצבן שאני מעיזה לצלם לו את הרגליים, אז תיאלצו להאמין לי שזה מה שהיה.

9. התחנה הבאה היתה המכבסה. ככה זה כשלא נוסעים הביתה לסופ"ש. להפתעתי גיליתי שמרכך כביסה יכול להתקלקל אם לא משתמשים בו שנה בערך. להלן הכביסה שלי בדרך להיות נקיה:

10. תמונה אחרונה להיום. שלא תחשבו שנורא משעמם במכבסה. היא ממש על הרח'. ריח של פלאפל מהדוכן ליד (כמעט ונשברתי).

זהו להיום. עכשיו-סגורה בדירה. רגע לפני שאני חוזרת לסמינריון..

מוזמנים לרחם עלי שאני לא נוסעת להורים ונשארת פה בשביל לכתוב עבודה

שבוע נעים לכם...