היום קמתי הפוכה.
הראש כואב.
10 שעות שינה. שעתיים יותר מהמתוכנן.
עד שש בבוקר לא ישנתי משהו. ככה זה כשבגלל הפחד מלבד ישנים עם אור בבית.
בשש בבוקר היה לי אומץ לכבות את האור.
קמתי בעשר.
לא ויתרתי על סיבוב בעיר.
עוד לא החלטתי מה אני רוצה לאכול (וכנראה שאני כבר לא אחליט), אז קניתי כמה חומרי גלם לסנדוויצ'ים (סנדוויצ'ים רולז).
למרות העובדה שאני חולה (ככה קוראים לכאבי ראש, לא?), יצאתי לדרך ברגל. עם המצלמה.
אולי בגלל הראש, ואולי בגלל הבאסה מלהישאר פה סופ"ש, לא מצאתי יותר מדי דברים שריגשו אותי ועשו לי חשק לצלם.
במסגרת פינתנו "שגרירויות וקונסוליות בירושלים", קבלו את השגרירות הנוצרית הבינלאומית ירושלים" (לא היה לי מושג שיש דבר כזה, ושככה קוראים למקום שעברתי לידו עשרות פעמים, בלי לקרוא את השלט) -
ועכשיו הפינוקים:
שתי התמונות הראשונות של פינת הפירות האהובה עלי בסופר המושבה-קלקרים לאנשים שרוצים לאכול פירות אבל אין להם כוח לפעולת הקילוף. התמונה השניה יותר רחבה, אבל מטושטשת (כס
):
ולסיום. טטאם!!
(עדי, במיוחד בשבילך)
מסתבר שפתחו בירושלים גלידת אלדו, וסוף כל סוף אני יודעת על מה כולם מדברים.
לא סתם. זו חנות של גלידת אלדו+מקס ברנר+בית קפה-הכל בעסקת חבילה אחת, ברח' עמק רפאים, מול סופר המושבה, ליד מקדונלדס.
התלבטתי מה לקחת מבין כל הסורבאים השווים שיש שם, ובסוף נפלה החלטה-גלידת סברס הכי שווה (מבין סברס וקיווי שטעמתי)
להלן הגלידה:
להלן הקופסא שעשתה לי לחייך:
להלן הפרצוף של המוכרות בחנות שבה העמדתי את הגלידה שלי לצילומי דוגמנות על הדלפק:
(סתאאם).
שבת שלום.
(למעריצי שלמה ארצי בגל"צ-עוד כמה דקות הוא חוזר עם "עוד לא שבת")