קיבלתי החלטה. גדי עם אופק במאזניים - קושי בקבלת החלטות. רוב הזמן במצב צבירה של התלבטות.

היום, החלטה שהתבשלה בתוכי תקופה לא קצרה, יצאה לאויר העולם. מסקנה אחרי שקילה של בעד ונגד. מאורעות אתמול הכריעו את הכף. הקלה כבדה. חושבת שזה היה הצעד הכי נכון. ישנו ספק קטן שעושה כרגע הרבה רעש בראש. "את לא יציבה". "לא יודעת מי בצד שלך ומי לא".

שונאת סופים. (זו הסיבה המרכזית לשלוש נקודות, למי שתהה). כל סוף מפחיד אותי. לא יודעת מה יותר קשה/קל להיות זו ששמה את הנקודה או זו שהנקודה מונחת שם מולה, על ידי הצד השני. בלגאן של רגשות. יודעת שהזמן יעשה את שלו. וסוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר. ובכל זאת - פרק נגמר. סוג של אבל. קצת משתבללת. נותנת לדברים לשקוע. מתרגלת להחלטה שקיבלתי. מאמינה שבסופו של דבר זה הכי טוב לכולם...

מצטערת על חוסר הבהירות. לא ינתנו הסברים. קחו מזה מה שתרצו. יהיו כמה שגם יבינו במה מדובר. סוג של מחשבות...

תנשמי עמוק, סבינה. מחר יומחדש...