ירושלים בשבילי זה..

ללמוד לא לפחד בחושך בעיר.

להבין שאין רוצחים ואנסים בכל פינה ברגע שהחושך מגיע וללכת לבד ברחובות גם בלילה

הפסקת הינזרות של שבע שנים.

ועוד בסוג של מימוש פנטזיה. עם שחקן מפורסם (גם אם "קצת" מבוגר..)

אהבות. הרבה יחסית.

ואפילו אחת הדדית :)

חבר אחרי 10 שנים נטולות בן זוג.

האיש ששכנע אותי שאולי בכל זאת אני ניתנת לאהבה..

טיולים עם אנשים שאהבתי-בשכונה ובעיר העתיקה.. לטייל-בשכונה ובאלו שלידה. לעשות המון פעמים את הדרך אל הסינמטק וממנו הביתה-ברגל, במונית, באוטובוס ופעם אחת-באופנוע. להסתובב בעיר העתיקה. אפילו ברובע המוסלמי, כדי לקנות קישוטים לחג המולד. מסורת טיולי חג המולד בעיר העתיקה. להכיר את העיר ברגליים..

לגדל חתולה.

אמנם היה יחסית קצר, ובכל זאת.

אהבה לסרטים.

כאן הכרתי את הסינמטק וגיליתי שיש לי טעם הרבה יותר מעודן בסרטים ממה שחשבתי.

ללכת לסרטים בקולנוע סמדר בשבת בצהריים.

הרבה יותר פתיחות לסרטים זרים. מרתונים של שלושה סרטים ברצף. ואפילו לצאת פעם אחת באמצע מסרט.

ללמוד להנות ללכת לסרט לבד, בלי להרגיש מוזר.

וללמוד להנות עוד יותר מללכת לראות סרט בזוג..

כמה שנים של הרבה הצגות בתיאטרון. חייבת לעשות שוב מנוי..

בתי קפה ומסעדות אהובים וקבועים (יותר ופחות) (נו טוב. כבר לא ממש. כמעט לא יוצאת בתקופה האחרונה)-

שתי אחיות ז"ל (בגלל הפשטידת בטטות וגבינות צאן), הפילטר ז"ל (בגלל האוירה, האלכוהול, הפגישות הנעימות, ולמרות הדייטים הכושלים), ויליג' גרין (בגלל שזה גן עדן לצמחונים), יו-ג'ה (בגלל הדמפלינג והדים סאם המצויינים), שונקה (בגלל הלחמניות), המומנט של פעם (בגלל ההזדהות), פוקצ'ה בר (בגלל הנודלס הצמחוני הטעים), אדום (בגלל ערב רומנטי במיוחד), צ'אקרה (בגלל שני ערבים רומנטיים).

להכיר את בעלי המכולות בשכונה בשם. והם את שלי. את הירקן השכונתי (ובזכותו להכיר את הטעם של ליצ'י ואננס טרי. לקנות אצלו חסה וחצי אבטיח, כי שם זה הכי טעים. לפרוט אצלו כסף למכבסה ולהכיר לו את אבא באיזשהוא יום שישי). להכיר גם את מוכר האבטיחים הטעימים בשוק. את הרופאה המקסימה שלי והאחיות הנחמדות. לאמץ ספר ולעבור איתו ממספרה למספרה. 

שוק ביום שישי. משהו שכבר לא עשיתי מזמן, וחבל-הריחות, הצבעים, הלחם הבוכרי במאפיה הקטנה..

ללמוד לגור בלי אבא ואמא.

בילוי יום שישי במכבסה בשירות עצמי.

שותפה צרפתיה, שותפה דתיה לשעבר. שותפה ארמנית (מריה ז"ל), שותף בן.

להכיר אנשים מכפר סבא.

ולהכיר גם סיני מקסים-ליו-אן וואנג, שהקדיש לי על דף שיר בסינית.

הרפתקאות-חווית הזקן ולהיות נערת מים בשני ימי צילומים. המסע הלילי עם האיש של הנרות, ועם השכן המפורסם.

להתמכר לחדר כושר.

להכיר את הפינות של גן סאקר, ולהעדיף את השביל הראשי והמואר.

היונים ברחוב אלפסי, על הספסל.

הקבר מתקופת החשמונאים באותו רחוב.

חוויות מהגג של הבניין-לצלם זריחה בחמש וחצי בבוקר. ושקיעות. לשחק בשלג עם השכנים. לנהל שיחות ארוכות עם איש אחד. ולנהל שיחת היכרות עם שותפה חדשה. וכל זה כשמולנו הנוף המדהים של העיר הכל כך יפה הזו..

עבודה אמיתית ראשונה. 

לקנות את המחשב הראשון.

לראות שלג יורד כל הלילה מול החלון. להתמכר לשקט בזמן שהשלג יורד. להרגיש הכי מאושרת מהלבן הלבן הזה.

להכיר את הרפואה האלטרנטיבית, להתמכר ולגלות שזה אחד הדברים שהיו חסרים בחיים שלי.

לשמוע פיצוצים-ובתקופות מסויימות לדעת שזה זיקוקים ולא משהו אחר.

בתקופות אחרות-לדעת, כשמתחילות הסירנות-שהפעם אלו לא היו זיקוקים.

לשמוע את הסירנות בלילה של אסון ורסאי. את הפיצוץ במומנט, שניה אחרי שנכנסתי לדירה מסיבוב ברחוב. לספור סירנות ולדעת שהיה פיגוע. להגיד-איזה מזל שביטלתי את התור לרפלקסולוג, כי גם אני הייתי אמורה להיות במעבר החציה ההוא, כשהמחבל התפוצץ. להכיר בעל פה את אתרי הפיגועים. לעבור בהם כמה פעמים בשבוע. להמשיך בשגרה למרות הכל..

רגעים מאושרים.

כמה דכאונות.

להתמסטל מהאויר. מהאבן הירושלמית. לחייך בלי סיבה, רק כי אני כאן.

להרגיש, כבר בחודש הראשון שאני ירושלמית. ולהיות גאה בזה.

להיות מאושרת שהעיר הזו היא הרקע לכל הדברים שקרו לי בשבע השנים האחרונות-הטובים, הטובים יותר. וגם הרעים-אבל אני חושבת שגם בזכותה שרדתי את הרע ונעמדתי שוב על הרגליים.

לדעת שכתבתי הרבה על מה זה ירושלים בשבילי, ועדיין להרגיש שבטח יש המון דברים שפיספסתי..