"אני אגיד לך מה אני רוצה לעשות, אני אגיד לך,

אני רוצה...

לקום איתך בבוקר,

לשתות באנינות טעם את הרוק שלך,

לפני שצחצחת שיניים.

לנקות בעדינות את הלכלוך הרטוב שלך,

קצת אחרי שפקחת את העיניים.

לדעת איך את נראית כשאת בוכה,

בחדרי חדרים, כשהם לא מסתכלים.

איך את עומדת זקופה, מול המראה,

לראות אם את כבר במידה של הג'ינס החדש.

כשבחוץ יש חורף,

להניח לך ספל עם תה חם ליד המיטה, כשאת חולה

(חס וחלילה, חס ושלום, ירחם השם אלוהים שבשמיים).

לנשום את החיידקים מהשיעול שלך,

הכדוריות הלבנות שלי כבר יראו להם מה זה

להתעסק איתך...

לדעת איך נראית, כשאת כעוסה,

בחדרי חדרים, כשהם לא מבינים.

האם מתגלים לך עורקים מהצוואר?

או אולי את שוטפת כלים ולא אומרת דבר.

אני רוצה...

לעמוד איתך מתחת לחופה,

ללטף לך את הבטן, להרגיש כשהוא יבעט.

לטייל אתכם ברגל, ללכת יד ביד ביד."

עוד לא שמעתי, אבל זה נראה טוב כבר מקריאה ראשונה.

אה. כן. אריק ברמן.