בין הצלילים

מוש בן ארי

ובימים האחרונים ככה את עולה בי

ומוציאה בי גם כאב וגם צחוק

על הבטחות שלעולם לא יתקיימו

ועל חלומות שהעתיד עוד ימחוק

ובלילות שאת היית כל כך קרובה שם

ורגעים בהם נפלנו מצחוק

ואיך היינו דוהרים בכל הכוח

רוכבים רוכבים אל איזה אופק מתוק.

והסיפור הזה סופר ולא רק פעם

לאיזה אוזן נגנבה אותה מנגינה

אם עצובה ואם שמחה היתה ברגע

כן כה תלוי טיבה ברוחות העונה

על רגעים שאת היית שם מחבקת

על רגעים שכעסך בי נרגע

ואיך היינו דוהרים בכל הכוח

רוכבים רוכבים כך אל אותה הזריחה.

ובשתיקות בין הצלילים

תמיד חלום מעיר בי

מעמעם את הפחדים

וזה נוגע בי עמוק בפנים

רכוב כך על סוס פרא

רץ דוהר אל כל הכיוונים

נוגע לא נוגע בי.

סופו של יום ומה עליך אספר עוד

על איזה רגע שם אשים תאורה

על איך שבלילות היית כל כך אוהבת

על איך שבבקרים שרפת את הזריחה

מה ששם קרה תמיד יהיה בנצח

גם אם לרגע נע בין טוב הוא לרע

תמיד נהיה שם דוהרים בכל הכוח

רוכבים רוכבים כך אל אותה השקיעה.