"שותה עוד כוס קפה

ואל מולי כך את יושבת

ואיך זה מבפנים עולה

מוכרח לדעת מה את חושבת.

ואיך זה בלילות הרבה

נופלים לריק שמן הפחד

ואיך זה כל כך מפתה לשים ת'קץ אל מה שיחד..."

לפעמים בא לי לכתוב פה שוב פוסטים חושפי קרביים.

כאלה שבהם אני אשפוך את מה שבפנים לכאן, דרך המקלדת.

כמו פעם. כשהמקום הזה היה חדש ובתולי.

כשרוב האנשים היו וירטואלים. כשזה הרגיש מאוד דומה ליומן אישי שפתוח בפני כמה אנשים שיכלו לקחת בו חלק. למטה. מתחת למילים שלי.

המקום הזה כבר לא יכול למלא פונקציה כזו בשבילי.

יותר מדי עולם שבחוץ נכנס פנימה.

יותר מדי עולם שבפנים התערבב בעולם שבחוץ.

יותר מדי צריכה לחשוב על ההשלכות ולא רק על הדחף.

כי אני יודעת שיש פה אנשים שצמאים לקצת דם.

יושבים בצד. מציצים. מחפשים להבין את מה שמסתתר מאחורי רסיסי המידע שאני כן חושפת.

לתפוס אותי נופלת במשהו ולחכך ידיים בהנאה.

לרוץ לספר לח'ברה, כי ואי. עלינו על משהו.

וגם כאלה שלא יאהבו את מה שאני כותבת.

וכאלה שאני רוצה להתחשב בהם.

ויש סתם את אלה שיש להם קטע של לשפוך רעל ולזהם את המקום. ולפגוע כי ככה סתם. מתחשק להם.

אולי נתקלתם באחד כזה פה לא מזמן (הי גיא).

בקיצור-כבר לא נוח פה.

האנשים מאז מן הסתם שמים לב.

אני יודעת שגם איבדתי חלק מהם בפוסטים הריקים משהו בחודשים האחרונים.

מחיר החשיפה, לילי. תחשבי על זה טוב.

"... כי לפעמים במשא ומתן

מורידים אותנו נמוך

וזה קורה ביני ובינה.

והנשמה קוראת רק לצאת ולעוף

כשבינינו משהו נקרע..."

ובכל זאת-יש צורך.

מין דחף לאו בר כיבוש.

אז משהו שאני אוכל לחיות איתו (ואם לא, תמיד אפשר למחוק) -

התקופה האחרונה תיזכר בדפי ההיסטוריה שלי.

תקופה מבלבלת אבל גם מאוד מאושרת.

הרבה רגשות.

ולצידם בלבול ודמעות.

זה המחיר של הבחירות שלי. וגם הבונוס שלהן.

חוזרת לסוג של שיגרה מוכרת.

לתת את הנשמה בעבודה.

להתכונן לבחינות שמגיעות בסוף הסמסטר.

לאחיין שהגיע הזמן לעבוד על הקשר איתו.

לחתול שהוזנח לאחרונה.

לחד"כ.

לחברות.

נאסוף קצת את השברים ונמשיך הלאה.

יש עוד כמה דברים להספיק בשנה הזו.

שמחה שעל כמה משימות שהכנתי בשבילה כבר עשיתי וי.

כמה יעדים לתקופה הקרובה:

1. פרו. כי יריב מאיים עלי באדום כבר שבוע.

2. צילומים. שותפה שלי החליטה שהיא רוצה לצלם אותי. (בבגדים. תרגעו). נתמכר למצלמה שלה. בתקופה של שלום יחסי עם עצמי (חוסר תאבון עושה פלאים).

3. פגישות עם כמה אנשים.

4. סרטים, כי מזמן לא הייתי בקולנוע וזה חסר לי.

5. לקרוא, כי יש אוסף מהמבצע של סלקום.

6. לישון. כי פתאום התפנה הרבה זמן. (זו גם דרך להסתכל על הדברים).

7. לחייך. זה חשוב. אני תמיד שוכחת את הקטע הזה בתקופות שכאלה.

וזה.

"...הבוקר מתגלה

ואיך בגוף את מתרחקת

וכמה שבפנים כואב

ומה רוצה זה רק ללכת

וזה הזמן שלא מרפה

וזו האש אשר דועכת

וזה הזמן שמרפא

בין אם נשאר ובין אם ללכת."

(מוש בן ארי, בא לי טוב בימים האלה)