"מחאת סוחרי ירושלים

אנו סוחרי רח' המלך ג'ורג' בירושלים מוחים ומתנגדים נחרצות

להסכמת העיריה לסגירת רח' המלך ג'ורג' לאורכו

מחרתיים, יום חמישי 3.6.04 משעה 18:00 ועד שעה 19:00

לרגל צעדת "חולי ונשאי האידס" בעירנו "מצעד הגאווה"

צעדה מבישה זו פוגעת קשות ברגשותינו, בשמה הטוב של עירנו עיר הקודש, בפרנסתנו ובאמונתנו.

לא ניתן ל"חיידקים האלימים" לטמא את הרח' שלנו.

-סוחרי רח' המלך ג'ורג'

וסוחרי ירושלים"

"הם הרגו את הבת שלי - רוזה

בעוד שבועיים עמדה בתי רוזה להתחתן עם יוסי בחיר ליבה וחברה לגימנסיה מאז החמישית.

אנו ההורים המאושרים-הזמנו הרבה מראש אולם חתונות, צלם וידאו, פרחים, 780 אורחים, משפחה וחברים.

האסון:

בעקבות האזנה להרצאות והסתה מכיוון "הבית הפתוח" ליד ככר ציון

(המארגן גם הרצאות והסתה לנוער ולקטינים)

השתכנעה בתי רוזה שנשואין נורמלים של בעל ואשה אינם עוד בשבילה.

רוזה אמרה לנו: "אמא אבא" חתונה עם בעל, זה לא בשבילי!

רועי בעלי, קיבל התקף לב ואני חטפתי בושה נוראית ואת שוק חיי:

ביטלנו את ההזמנות ומכת החושך מאפילה את חיינו.

מלח על הפצעים:

חשבתי שרק אנו סובלים, אבל נודע לי שהשבוע ביום חמישי, "המנוולים" האלו הולכים לעשות צעדה בירושלים לאורך רחוב קינג ג'ורג' בין 6:30-7:30 בערב.

במקום להתבייש הם יצעדו לאורך רח' המלך ג'ורג' כאשר דגליהם הססגוניים

יתלו עבורם על ידי... העירייה.

הסוטים יצעדו כמו "חיילים במצעד יום העצמאות"

בכזו גאווה נוראית ומגעילה!

איזה עולם הפוך!? איזה גועל נפש!?

בושה וכלימה!!!

בטח הרצל ובן גוריון חוזי ומקימי המדינה, מתהפכים בקברם על חילול ירושלים בירת ישראל ועל חילול ערכי היהדות.

אל תתנו להם לצעוד בשקט!

אל תאפשרו להם לצוד קורבנות אדם חדשים.

החותמת בדמעה האמא של רוזה

נ.ב. ומה שהכי מעצבן והורס אותנו, זה שה"רעים" פרסמו את הטרגדיה המשפחתית שלנו באתר האינטרנט המלוכלך שלהם וחושפת את כאבנו לרבים."

(המרכאות וסימני הפיסוק - במקור. כנ"ל הצבע של המודעה השניה. המודעה הראשונה נכתבה בשחור על גבי לבן)

אתמול בדרך הביתה נתקלתי בשתי המודעות האלו מצפות את שלושת לוחות המודעות הענקיים ברח' שאני גרה בו. בדרך כלל אני לא קוראת את המודעות שצצות שם כל יום. מה שמשך אותי הפעם היה המשפט של המחאה בגין סגירת רח' המלך ג'ורג' ביום חמישי. לא זכרתי שהרכבת הקלה אמורה לעבור גם שם, אז התקרבתי כדי לקרוא למה סוגרים את הרחוב הפעם. המודעות האלו עוררו בי כל מיני תחושות: החל בגיחוך, וכלה בזעזוע. מי שכתבו אותן הם אנשים קטנים. מסיתים. עלובים משהו. ובלשונם הם: "מנוולים", "גועל נפש", "בושה וכלימה". סוג של "נאורות" בעיר הקודש.

אתמול בערב, כשנעמדתי ליד לוחות המודעות והעתקתי את התוכן של המודעות האלה, גרמתי ללא מעט אנשים לעצור ולראות מה כתוב שם. לשמחתי, ידיים אלמוניות תלשו את רוב המודעות עד היום בבוקר. מצעד הגאווה מתקיים בירושלים זו השנה השלישית. בשנה הראשונה ובשנה השניה הלכתי למרכז העיר להפנינג הגדול שהיה שם. השנה אני לא יודעת אם אני אהיה בעיר ביום חמישי בערב, אבל אם כן - מאמינה שאני אלך. סוג של תמיכה. סוג של הערכה לגאווה והקבלה העצמית.

* גם הזוג הנוצץ וספלול התייחסו לתופעת המודעות בבלוגים שלהם. מדובר במודעה אחרת - אתם מוזמנים להציץ.

שורה תחתונה: בואו בהמוניכם

סבינה...