סוג של שיחה...

הזמן: יום שבת. 16:30 אחר הצהריים.

המקום: הכניסה לחדר מדרגות בבניין בו גרה סבינה

הנפשות הפועלות: סבינה -בדיוק הגיעה לירושלים. עולה עם התיקים לדירה.

היא - ילדה בת 5 בערך, שסבינה מכירה מאז שהיא תינוקת, ואפילו עשתה עליה ביביסיטר עד   לפני שנתיים.

הוא - האח הגדול של "היא". בן 8-9.

הסיטואציה: היא והוא משחקים בכדורים. סבינה מפלסת דרך בין הכדורים שעפים באוויר. (מפחיד)

ואז...

היא: את שבתאית?

סבינה (בטח לא שמעתי טוב): מה?

היא: את שבתאית?

סבינה (נדמה לי שהיא אומרת "שבתאית", אבל מה זה לעזאזל? יכול להיות שילדה בת 5 מכירה מילה שאני לא מכירה?) מה מתוקה?

היא (מאבדת סבלנות): נו, את שבתאית?

הוא (נחלץ לעזרה): היא מתכוונת לשאול אם את שומרת שבת.

סבינה: אה... לא חמודה, אני לא שומרת שבת. הגעתי עכשיו עם אוטו לירושלים.

היא (בפליאה): מה? את לא יהודאית?

סבינה (כבר מבינה את השפה): אני כן יהודיה.

היא: לא יכול להיות. אם את לא שבתאית, את לא יהודאית.

סבינה: אני כן

היא: את לא

הוא (נחלץ לעזרתי): היא, את לא צודקת. אפשר להיות יהודי ולא לשמור שבת

היא: לא נכון

...

השארתי אותם להמשיך להתווכח למרות הפיתוי להישאר ולהסביר לילדה את עובדות החיים, אבל סמכתי על "הוא" שיעשה את העבודה. עליתי מחוייכת מההגדרה החדשה: אני לא שבתאית, אבל יהודאית...

* אתמול נשארתי בבית. סוג של הרגשתי לא טוב. היום אני כאן, ומקווה להיות כשיגיע ה- 10,000. ליתר ביטחון - מי שיתקל בו - מוזמן לצלם... יומטוב לכם, סבינה...