בית הורי הסבינה.

השעה: 2:30 בלילה.

ההורים ישנים.

כחצי שעה קודם לכן גם הסבינה נכנסה למיטה.

טטטטם!!!-טטטם!!!!-טטטם!!! (דמיינו את הצלצול המוזר של הסלולרי של אבא).

"מי מתקשר בשעה כזו? זו שעה של "טלפון-בשורות רעות"" (=מחשבות בראשה של הסבינה, וככל הנראה גם של ההורים שלה).

אבא יורד במדרגות וממהר לענות.

אמא וסבינה עדיין במיטה (כל אחת בשלה). אבל מקשיבות. אצל הסבינה קצב הלב גובר. "השיחות האלה הן לא דבר טוב".

"בלה-בלה-בלה.. XXX " אמא וסבינה מזהות בדברים את השם של האחיין וקופצות לכיוון המטבח.

כשהן מגיעות הן שומעות: "אז גנבו לך את הארנק?"

קצב פעימות הלב יורד. נו טוב. זה רק האח. בלי "יין".

אבא ממשיך לברר איפה (בחתונה). מתי (שם לב רק עכשיו). מה קורה (בדרך הביתה).

אמא וסבינה מקשיבות. מחייכות. "הילד הזה..."

אבא סוגר את הטלפון. מנסים לחשוב מה היה לו שם. נו שוין.

אבא מתקשר לבטל את הויזה.

אח מגיע. כולו עצבני: "חרא של מדינה"; "גנבים"; "שונא את כולם"; "היה לי שם 400 ש"ח*"; "לעזאזל"; "חרא של מדינה**"; "שונא אותה"; "שונא את כולם"....

מנסים להרגיע.

סבינה משועשעת משהו. הסיטואציה מצחיקה אותה. ואולי הסקת המסקנות של האח.

אבא מתקשר למשטרה (חברים שלו. הוא מתנדב) לברר מה לעשות. בגלל החוגר צריך לבוא למשטרה על הבוקר.

"אבא, אולי תלך אתה?"

"אבל אתה צריך למלא טופס. אני לא יכול בשבילך"

"אולי בכל זאת?!***"

אבא אומר שיעשה מה שיכול ומציע לאח שמחר בבוקר ילך לאזור של החתונה. זה קרוב. בטח מי שגנב הוציא את הכסף וזרק את השאר.

סבינה מנסה לבדוק אם עוד יש מישהו באולם, אבל אין תשובה.

"איך זה קרה?"

"לא יודע. רקדתי. חזרתי לא היה"

"חזרת לאן?"

"לשולחן"

"השארת על השולחן??"

"כן. מה. על השולחן. את הארנק ואת הסלולרי"

"והסלולרי נשאר?"

"לא. אבל התקשרתי אליו ומצאתי אותו שם"

"איך השארת ארנק על השולחן??"

"לא יודע. השארתי. מדינה חרא! כבר אמרתי? חרא. חרא. לא רוצה להישאר פה יותר. גנבים"

טוב. נראה מה לעשות מחר.

"אני הולך לבית שלי****"

"טוב. מתי להעיר אותך מחר?"

"אל תעירי. לא רוצה לקום. לא רוצה לדבר עם אף אחד. לא רוצה לראות אף אחד. יומיים עם עצמי. אחר כך נדבר. מדינה חרא!"

"לילה טוב"

הולך.

השעה 3:30.

סבינה עדיין משועשעת. ובכל זאת. כשחוזרת למיטה חושבת לעצמה: "רציתי להוציא מחר כסף. אולי אני אוציא יותר ואתן לו. שלא ירגיש כל כך רע"

חוזר.

"מה קרה?"

"רק רציתי להגיד לכם שהארנק בבית. לא לקחתי אותו איתי".

?!?!?!?!?!?!

מזמן לא הלכתי לישון כל כך צוחקת.

* הרבה כסף בתקופה התפרנית הנוכחית שלו.

** אין לי כוח לפרט. אבל מכירי ההיסטוריה יכולים להבין למה לילד מסקנות מרחיקות לכת לגבי המדינה (ע"ע תיק ההוצאה לפועל בגלל התאונה).

*** לילדי משפחת סבינה יש נטיה לבקש מאבא לעשות בשבילם כל מה שהוא יכול. ועוד קצת. גם את מה שלא. זה עובר להם עם הגיל. כמעט לגמרי. אבל האח מגלה שימוש רב בנטייה הזו. עדיין.

**** מרחק 2 דקות הליכה מהבית של ההורים. בהליכה איטית. מאוד.