* התשובות של בדיקות הדם אצלי. לא שזה משנה במשהו. אני לא ממש מבינה. ביום ראשון אני אצל הרופאה. בערך הדבר היחיד שהבנתי זה שיש לי עודף של חומצה פולית, שזה הגיוני בגלל הכדורים שאני לוקחת. אני יודעת שזה גם משהו טוב לתקופת הריון, אז אולי הגיע הזמן? (סתם. נראה לכם? ) מצד שני, קראתי היום בלאישה (מה אתם הייתם קוראים על ההליכון בחדר כושר? תרגעו...) שלא כדאי לאכול מוצרי סויה בהריון. והלוא זה המרכיב השני באוכל שלי (אחרי הלחם). אז אולי עדיף לדחות את ההריון בינתיים. עד תקופת האוכל הבאה (יש דבר כזה)... עוד משהו שהן מראות זה שהברזל נמצא בגבול התחתון. עדיין בטווח, אבל בקצה בקצה. כנראה שזו הסיבה למותשות. ואולי גם לבחילות. ולשעמום. ולייאוש. ולעובדה שמזמן לא שמתי עדשות. ולזה שעוד לא עטפתי את המתנות לאבא. וששוב שכחתי את הדובי שלי בדירה. ולהכל בעצם..

* תופעות מוזרות ברחוב או: למה לעזאזל לא העברתי את המצלמה לתיק הנוכחי שאני מסתובבת איתו? היום בדרך לדירה ראיתי ליד אחת המעדניות ברח' עזה שני חתולים יושבים ובוהים בתמונה של המבורגרים ונקניקיות על חלון הראווה. כמה מטרים משם, ליד חנות אחרת של אוכל, מישהי -בערך בגילי, לא שמנה אבל בחורה גדולה עם נוכחות. עמדה על שש מחוץ לחנות והציצה פנימה.

* שתי השותפות שלי עוזבות בקרוב. אני שוב שוקלת לחפש מקום אחר, אבל עוד לא ראיתי חדר שעשה לי את זה כמו החדר שלי. אולי הדירה של סוכריות קופצות. אפילו שקלתי לעבור לדירה של אייל, בהנחה שהשנה הוא יעזוב את העיר, אבל במחשבה שניה - זה סוג של מתכון לבלגאנים. לגור לבד נראה לי לבד מדי. אבל בא לי לגור רק ב-2. כשנכנסתי לדירה, לפני 5 שנים, החלטתי שאני אעזוב אותה רק כשיהיה איש שאני אעבור לגור איתו. בינתיים לא נמצא איש כזה. הוא אפילו לא נראה באופק. כנראה שצריך לשנות תכניות...

* קצת תודות: ל-pema שוידאה אתמול שהגעתי הביתה בשלום. לנוי ושדות שניהלו שיחה בסלון שלי כשהייתי בדרכים. היה כיף להגיע ולמצוא אתכם כאן. לכל עושי הסימנים אתמול בלילה ואלו שהמשיכו להגיע היום. מעניין מתי אני אצליח לצאת מכאן היום כדי לעטוף את המתנות לאבא ולכתוב ברכה...