אתמול הייתי אצל המטפל שלי בפרחי באך. למי שלא מכיר - מדובר ב- 38 תמציות של פרחים, שכל אחת מהן מטפלת בסוג מסויים של בעיה רגשית. השיטה מאמינה שבעיות רגשיות שאנחנו חווים (פחדים, חוסר בטחון עצמי, חוסר סובלנות, אפטיות וכו') הן תוצאה של חוסר איזון מסויים. התמציות אמורות להביא אותנו חזרה לכיוון האיזון המיוחל ולהרגשה טובה יותר.

כשהגעתי למטפל שלי, לפני שלוש שנים בערך, הייתי סקפטית לגבי היכולת של התמציות לשנות את ההרגשה שלי. כבר אחרי השבוע הראשון של השימוש בתמצית שהוא הכין לי יצאתי נפעמת מההשפעה. מאז אני מאמינה בשיטה. העניין שהתעורר בי גרם לי לנסות להבין איך זה עובד ובעזרת המטפל שלי וכמה ספרים הכרתי את התמציות ואפילו יצא לי להכין לכמה אנשים תמציות בעצמי. בתחילת הטיפול המטפל היה מכין לי את התמציות לבד, ואחר כך, כשהתחלתי להבין, היינו מחליטים ביחד איזה צירופים של תמציות להכין. ברוב המקרים הבקבוקונים שלי הכילו תמציות שחזרו על עצמן. 

אתמול, אחרי השמחה ההדדית מהמפגש המחודש, נכנסנו לחדר שלו והתחלנו לדבר. צחקתי המון. זה היה מוזר, כי סיפרתי לו על דברים לא הכי נחמדים שעוברים עלי ובכל זאת צחקתי. נגעתי בנקודות הכי רגישות. נקודות שבדרך כלל גורמות לי לבכות - דיברתי על הקשרים הבלתי אפשריים. הלבד. המותשות. ההתרחקות מאנשים לתקופות. חוסר סבלנות לאנשים לפעמים. התחושות לקראת החתונה של אחותי. הסרטן של סבתא. הקושי לאהוב את מי שאני. סיפרתי את זה בחיוך. צחקתי על הדרך שבה אני מקבלת דברים, ואפילו הצחקתי אותו לא מעט. אבל זה היה צחוק אחר. צחוק עצוב. סוג של מופע סטנד-אפ שצובט מבפנים. והוא כתב וכתב. הערות ולצידן שמות של תמציות. כשהוא הלך להביא את הבקבוקון עם המים וערכת התמציות הצצתי על הדף. היו רשומות שם ארבע תמציות. שלוש מהן כבר הכרתי. כבר השתמשנו בהן פעם. אבל היתה אחת חדשה: agrimony. הוא הסכים איתי שזו פעם ראשונה שהוא נותן לי אותה. לא ביקשתי הסבר עליה. רציתי לגלות לבד מה זה אומר.

היום, כשחיפשתי הסבר על התמצית הלא מוכרת, הגעתי לאתר שמישהי פירסמה בו שירים על תמציות באך. מוזר משהו, אבל הצצתי במה שהיא כתבה על ה- agrimony -

"בנו אותה כמו מסיכה

בחוץ צוחקת, בפנים בוכה.

לא היה לה אח ורע

אך צחוקה נשמע תמיד צרוד ומקרטע.

וגם כאשר שוברה נופצה לרסיסים,

נשאר הצחוק המזוייף

בדמעות ובריסים".

הוא לא בלע את ההצגה שלי אתמול. את האמירה שמה שבאמת מטריד אותי כרגע זו רק המותשות הפיזית. הוא כל כך מכיר אותי. אמרתי לו שבימים האלה, כשאני עסוקה בעייפות שלי, אין לי כוח לחשוב על הדברים שמסביב. על אלו שגרמו לי לבכי עד לא מזמן. אמרתי לו שהכל נדחק הצידה. הוא ביקש לדעת מה נדחק. ואז סיפרתי לו על הדברים, כשאני צוחקת על עצמי. על הדרך המעוותת שבה אני רואה דברים לפעמים. על ההליכה החוזרת באותם מסלולים בידיעה ברורה לגבי הסוף שלא יעשה לי טוב. אבל כנראה שלא הצלחתי לעבוד עליו ועלי. עושה רושם שהוא ראה את הצביטות מבעד לחיוך והצחוק המתגלגל. באתר אחר נכתב שהתמצית החדשה משפרת את היכולת של הבן אדם לקחת את הדאגות שלו בקלות, את תחושת האופטימיות, ומחזירה חיוך וצחוק לחיים ללא העמדת פנים. מקווה.

בדרך כלל אין לי בעיה לשתף אנשים מסביב במה שקורה בפנים. בכל מה שמציק לי. בזמן האחרון משתדלת להימנע מזה. מדברת רק על הברזל שצנח. מאשימה אותו בהכל. אוהבת שהעייפות מאפשרת לי לברוח ממחשבות. מתעלמת מדברים שמציקים לי. משתעשעת במחשבות של לעשות שטויות, בשביל העניין. מתעלמת מנורות האזהרה. מתעלמת ממה שאני מרגישה בפנים. אין לי כוח להתמודד עם זה. עדיף לצחוק. לדבר ולכתוב דברים שטחיים על מה שקורה מסביב. יותר כיף. גם אם לא ממש אמיתי... ולא, אין לי כוונה לחזור להיות פה כבדה משהו. זו סתם אתנחתא מהשטויות בגלל התמצית החדשה. יותר עדיף להתעסק בפסטיבל סקעת (-:

מי שזה מעניין אותו - הנה קישור להסברים על התמציות ומה שהן עושות:

http://www.alternativli.co.il/all_bach_remedy.htm

וכאן מופיעים השירים על התמציות. מצאתי אותם חביבים:

http://www.ima-adama.co.il/healling_methods/bach_flowers/bach_flowers.htm 

המשך יומחוייך לכם...