כרגיל, פתחתי את הבוקר בשיטוט בישרא'.

דרך תגובות בבלוג שאני קוראת הגעתי לבלוג של מישהי, בת 17 בערך, שהבלוג שלה מלא תמונות של המשפחה שלה, שגרה בחו"ל ומטיילת הרבה. משפחה של אבא-אמא וארבעה ילדים. הקטן בערך בן שנה. המון תמונות של חיוכים.

הסתכלתי בתמונות ו..התחלתי לבכות.

כי גם אני רוצה.

רוצה משפחה מאושרת משלי.

רוצה איש אוהב ומחייך. לא בלגאנים ודברים חסרי סיכוי שלא יובילו לתמונות שכאלה.

רוצה ילדים שלי. כל כך. משפחה.

לא אוהבת את המקום שאני נמצאת בו.

לא כאן רציתי להיות בגיל הזה.

ולא משנה העבודה שיש לי, והלימודים.

מרגישה שיש חור ענק בחיים שלי ששום דבר לא יכול למלא.

והכי מפחיד אותי-שאני לא אצליח למלא אותו כבר.

* הכותרת לקוחה מהסרט "כשהארי פגש את סאלי".