לכל חובבי הבפנוכו, שאוהבים שאני שופכת פה דברים קצת יותר עמוקים מקצרצרים וענייני קאונטרים.

בחיפוש אחרי תמונות חדשות לכאן, נתקלתי בתמונה הזו ונזכרתי - כאן זה התחיל. גיל 12. המתנה מאבא ואמא - טיסה לסקוטלנד ולונדון לשבועיים וחצי. התקופה: חג המולד. פעם ראשונה בחו"ל. רק אבא, אמא ואני. טיול שכולו בשבילי. לכאורה - חלום של כל ילדה. משהו שאמור לגרום לאושר.

אבל...

הדבר המרכזי שאני זוכרת מהטיול הזה - זה את הדיכאון. כמעט כל לילה, לפני שנרדמתי, הייתי בוכה. בשקט, שאבא ואמא לא ישמעו. לא יבהלו כמוני ממצב הרוח המוזר שנחת עלי. הכל היה כל כך יפה מסביב וכולם היו כל כך מקסימים, ובכל זאת הרגשתי עצב ענק, שהשתלט על כולי. לא יודעת מה גרם לזה. יודעת שזה היה כבד. ומעיק. וחונק. התמונה הזו צולמה במלון בלונדון. זוכרת שכמה דקות אחרי שהיא צולמה אבא ואמא הלכו לנוח ואני נשארתי על הכורסא וזלגתי. אני לא יודעת מה דיכא את הילדה הזו כבר אז, אבל גם עכשיו כשאני מסתכלת עליה אני זוכרת את התחושה שהיתה לה באותם רגעים והעיניים רטובות.

מאז עברו הרבה שנים. הילדה גדלה, אבל הדבר העצוב הזה שבפנים מלווה אותה מאז. לפעמים יש לזה שם (בדרך כלל - קשרים שמסתיימים) ולפעמים לא. לפעמים זה קצר ולפעמים ארוך. לפעמים היא חושבת שזה ינצח אותה, ולפעמים יודעת מההתחלה שעוד מעט זה יעבור. מאנשי מקצוע שניסו לעזור לה היא ברחה לפני שהם הצליחו להבין מאיפה זה בא. היא למדה לחיות עם זה. אבל היא יודעת שזה שם. גם אם רדום לפעמים. ולא תמיד ברור מה יעיר את זה. ולפעמים לא צריך הרבה כדי שזה יתפרץ. ולפעמים עוברת תקופה ארוכה בלי שזה מתעורר, והיא חושבת לרגע שזהו. זה מאחוריה. אבל זו סתם טעות. כשזה בא - זה כואב גם פיזית. וזה מפיל. לא רוצה כלום חוץ מלישון. ולישון ולישון. ובוכה. הפסיכי איבחן רגישות יתר (יופי לו. כל בן אדם, אחרי שיחה קצרה יכול לעלות על זה). הוא קיווה להבין מאיפה זה בא, אבל - כאמור - היא ברחה. חיטוט עמוק מדי על ידי אנשים זרים מדי עושה לה לברוח. לפעמים נדמה שככל שהיא גדלה, זה גדל איתה. תמיד מופתעת מחדש לאן זה יכול להגיע. מצד שני - במקביל - היא גם מגלה ששיאי האושר נשברים עם הזמן. סוג של איזון (?). לפעמים היא נכנסת למצבים שהיא יודעת שתבוא אחריהם נפילה, אבל השיא הטוב שהיא מרגישה שצפוי לה בהם גורם לה ללכת על זה. חיים ברכבת הרים (זוכרת, Pema, שהתכתבנו על זה פעם?).

ואם חששתם לרגע - אין צורך. עכשיו תקופה מחוייכת.