טיול במושב ביום שישי אחרי הצהריים.

אמא רוצה להראות לנו איך האחיין נהנה לשים את היד שלו בתוך הפה של העגל (כן. במושב זה סוג של משהו שנחשב כיף. אחים שלי עשו את זה הרבה כשהיתה לנו רפת. אני-אף פעם. מושבניקית לייט).

האחיין לא שיתף פעולה. צחק וטייל יחף ברפת (אל מול הבעות ה"איכס" של אחותי ושלי). הפעם התלהב יותר מהפרות הגדולות.

היינו שם בערך חצי שעה. רוח. פרות. זכרונות מפעם. ואחיין שמגלה את העולם וכיף לראות את זה מהצד.

נזכרתי שוב למה אני צמחונית וכמה אני לא מוכנה להשתתף בעידוד ההרג (למרות שהרפת שהיינו בה היתה רפת לחליבה).

כמה תמונות, לאלו מכם שראו פרה רק בצלחת, ושאלת טריוויה לסיום:

עגל צעיר. (אם הוא זכר, גם ברפת לחלב גורלו נחרץ וזה) -

פרה גדולה. מבט מהצד. (לא יודעת אם מצליחים לראות, אבל לפרות יש עיניים עצובות..)

ולפני התמונה האחרונה, חידה: מה זה שרולה?

זה-זה:

(עגל בצבע בז'. זוכרת שכשהיינו ילדים והיתה המלטה של שרולה ברפת היו מודיעים לנו וכולנו היינו רצים לראות את העגל היפה הזה)

אלו היו מספר שורות על פרות.