היום בערב היה לי מאנצ'יז לשעועית ירוקה של סבתא מהרגע שיצאתי מהחדר כושר.

קניתי בפיצוציה שקית ומיד כשנכנסתי לדירה התחלתי בבישולים (אם כבר שעועית ירוקה, אז גם אורז, כדי שיהיה מה לקחת מחר לעבודה).

פתחתי את מחברת המתכונים שלי, בחיפוש אחרי המתכון של סבתא. מתכון פשוט שיוצא הכי טעים.

כשהגעתי לדף המתאים, זה היכה בי. "המתכון של סבתא".

לפעמים נדמה שאני לא ממש מבינה את כל העניין הזה של מוות. לא מפנימה את העובדה שיש אנשים שאני כבר לא אראה אותם יותר. נראה כאילו העובדה שאני גרה כבר 8 שנים מחוץ לבית, רחוק מהמושב, גרמה לי לתפוס מרחק ביטחון גם מאובדנים שכאלה. בטח כשמדובר בסבתא שכמעט לא ראיתי בעשר השנים האחרונות. זה נראה לי טבעי שמזמן לא ראיתי אותה, אבל כשאני פותחת מתכון שלה אני פתאום מבינה שאני כבר יותר לא אראה אותה. וזה לא משנה כמה אני ארצה.

עשיתי הכל, כמו שהיא אמרה לי, ונזכרתי ביום שבו ישבתי לידה עם מחברת חומה וביקשתי שתספר לי איך היא מכינה את האוכל שאני כל כל אוהבת. היא ידעה, כבר אז, כמה אני רגישה ליותר מדי קלוריות, וניסתה להמעיט ב"חומרת" המתכונים: "כפית שמן, זהו. לא צריך יותר". ישבתי וכתבתי, כשהיא מתאמצת לתת כמויות, למרות שאצלה תמיד הכל היה "לפי העין".

הכנתי את השעועית הירוקה הזו, וחשבתי עליה. כי יש אוכל שהוא כל כך "היא": האפונה הירוקה, החמוצים המעולים, העוגות מבצק פריך, הקציצות, הממולאים הצמחונים שהיא למדה להכין במיוחד בשבילי, ועוד.. ועוד.. (הבית של הסבתות היה בית שני בשבילנו כילדים. ככה זה כשכולם גרים אחד ליד השני. רוב המאכלים שאני זוכרת מאז הם אלו של הסבתות שלי).

במקלחת ניסיתי לחשוב איזה עוד אוכל/שתיה מתקשר לי עם אנשים. איזה פנים אני רואה מולי כשאני נתקלת במשהו על המדפים של הסופר, או בצלחת. להלן הממצאים:

- לחם שחור אחיד זה דפנטלי סבא. הסבא מהמושב שהיה נוסע על אופניים לצרכניה כל בוקר ובדרך הביתה מוריד אצלנו בבית לחם שחור, טרי. הרבה חשבתי על זה עכשיו, כשהמאפיות העזו להפסיק ליצר את הלחם השחור.

- אשכולית זה לגמרי הבחור מניו יורק. ובמבה עם העטיפה הצהובה.

- סמירנוף אייס זה ה"ילד". כבר כתבתי על זה פעם, אז אני אחסוך מכם את הפרטים. לכו תחפשו

- אבסנט זה לגמרי הבצלאלניק. פעם אחת בחיים שהדבר הזה נכנס לי לגוף. בלי להיות מוכנה לשריפה שזה יבעיר לי בפנים.

- סוכריות ג'לית זה לגמרי האקס. או יותר מדויק הכלב שלו, ששיחדתי באמצעות הסוכריות האלה. אחת לו ואחת לי (כפול מלא). גם המבורגר צמחוני מפטריות זה הוא. מי היה מאמין שבשלן חיות כמוהו ישקיע ככה באוכל צמחוני.

- סלט מוקפץ במשוגעת זה הכי דורותי, מיי לאב :)

- פיג'לינג סאוור ותחילת הרומן עם גלידה קוקוס זו לגמרי "היא".

- מוקפץ עמוס ירקות ואטריות אורז, ולאכול מג'דרה מסיר ענ-ק זו שותפה לשעבר.

- עוגת גבינה זה אבא, שתמיד מבקש כל כך חמוד, שאי אפשר לסרב לו. וגם תירס עם כל הקליפה, שהוא היה מביא בתקופה שלו כנהג משאית.

-אבטיח זה הסבא השני, במרפסת הקדמית של הבית שלהם. גם ביגלה. וסלט קצוץ דק עם צנונית מגורדת ומלא פלפל שחור, וסלט ביצים עם בצל ופפריקה (אוכל הונגרי שכזה, שכל כך הרבה זמן לא אכלתי).

- סבתא השניה זה בשר"לבן" (=חזה עוף מבושל), עוגות שמרים (אלוהיות), ועוגת שוקולד עם דני.

- סנדוויץ' עם אבוקדו וגבינה צהובה זו אמא. וסיר של מקרונים ברוטב אדום.

(מאמינה שיש עוד, אבל נראה לי שהבנתם את הרעיון...)

מה אני?

עניין של תקופות- 

- חושבת שיש אנשים שזוכרים לי תקופה של לאכול כל דבר עם מקלות סיניים

- לאכול חומוס מקופסא עם האצבעות (אל תגידו איכס על אוכל! ).

- סויה מכל הסוגים.

- לחם ולחם ולחם.

- מקור בלתי נגמר של סוכריות אורביט/מסטיק אורביט ילדים (הורוד); בזוקות.

- זו שתמיד יש לה בייגלס במקפיא.

- זו שתמיד יש לה המון בקבוקים של מיץ חמוציות על הדלת של המקרר.

- ובשנה האחרונה-לגמרי זו שמכורה לגלידה קוקוס (אלדו רולז).

עד כאן להיום.

לילה טוב וכאלה.