(אני חושבת שלשיר הזה יש פוטנציאל לקליפ אחר, הרבה יותר טוב. נו שוין).

אמנם זה לא בדיוק החג "שלנו", הבודדים, אבל אולי בעצם כן.

"אתם" חוגגים את האהבה שלכם.

לנו זה חג של תקווה.

כי לפי המקורות, בעצם, אנחנו אלה שיצאנו לכרמים למצוא לנו בני זוג.

אז היום, אם נצא לכרם, בטח לא נמצא שם הרבה יותר מכמה תאילנדים (ולא שיש לי משהו נגד, בכל זאת-תמיד רציתי ילדה עם מראה אסייאתי), אבל נגיד שהיום הכרם הוא העולם שבחוץ. וגם אם לא היום בערב, אז בכל יום אחר, אפשר לצאת לשם, ויבוא יום וגם אנחנו ניתקל באחד שלנו. כנראה.

גם ככה כשהייתי בזוג לא חגגתי את היום הזה אף פעם.

היום, כשאני לבד, הוא מזכיר לי שיש אהבה בעולם (כאילו אפשר להתחמק מזה בכל אתרי האינטרנט שדנים בזה בכל נושא אפשרי).

ובדרך כלל היא באה פתאום, נכנסת לך לחיים ולפני שהבנת איך ומתי, אתה כבר מאוהב.

אז... היום אין. אבל מתישהוא גם לנו תהיה.

תחגגו את האהבה שלכם. היום ובכל יום.

שלנו - בדרך.

וכמו שאומר השיר:

כשתבוא אהבה, הלאות המרה תתעורר לשמחה,

והכאב הצורב יתקהה לתוך שכחה...

חג שמח.