אתמול בערב פתחתי את הטלויזיה ובדיוק התחילה התכנית של רפי גינת. בעקבות הפוסט שלו, והנושא של התכנית (אנורקסיה) החלטתי להישאר ויצא שנשארתי מול הטלויזיה עד שהתכנית נגמרה.

הסיפורים. התיאורים. התחושות. סוג של פלאשבק.

לא. אני לא אנורקסית. אפילו רחוקה מזה באיך שאני מרגישה שאני נראית, אבל פעם (בין כיתה ו' ל-ז') הוגדרתי ככזו. למזלי, אובחנתי מהר וטופלתי והפחד שהכניסו בי אז עשה את שלו. אני אף פעם לא אחזור על הטעות ההיא, אבל... בערך מאז - משחקת באוכל. משחקים של שליטה.

בעקבות שיחה עם מישהו אתמול, נזכרתי שכבר כתבתי על זה פה פעם פוסט. בערך כשהגעתי. כדי לא לחזור על עצמי - מפנה אתכם לשם (תחת הכותרת - מלכת היופי וענייני גוף). איש, מדובר בעיקר בחזרה על מה שאמרתי לך אתמול - אז אתה פטור. גם את קימי, כי כבר ניהלנו אז שיחה בנושא.

היתר - מוזמנים לעיין. עוד סוג של חשיפה...

ד.א. הפוסט ההוא נכתב לפני יותר מחמישה חודשים. לא ממש חותמת על המשפט האחרון שבו (ואני לא מתכוונת לאיחולים ליומנפלא).

* לכל מי שמרגיש שנהיה פה קצת כבד - מחר יהיו חגיגות. מבטיחה...