בעלת הבית מאושרת.

הסקעת ממשיך הלאה.

האובססיביות ממשיכה לשבור שיאים.

הוכחה:

כלבה קטנה מתרוצצת בבית. בהתחלה מציצה מאחורי הקיר.

אחר כך עולה על המדרגות ודוחפת ראש דרך המעקה. מבט של "אפשר אוכל?"

סבינה: "אחי, הכלבה רעבה"

אחי: "אז תכיני לה משהו"

סבינה: "אני לא יכולה לעזוב את הטלויזיה. הסקעת על המסך"

אחי: "אז אחר כך"

סבינה: "נתת לה משהו לאכול היום?"

אחי: "המממ... לא זוכר..."

הכלבה מסתכלת בעיניים מתחננות. מבט של "נו. שמישהו יכין לי משהו"

סבינה עסוקה בלשלוח sms-ים: "נו. תשלח לה" (רוצה להגיד: "תאכיל אותה". מבינה מה קרה ומתפוצצת מצחוק)

אח מסתכל, לא מבין. בטח תוהה אם זו באמת אחותו הגדולה...

הפסקת פרסומות.

הכלבה סוף כל סוף קיבלה אוכל...

הכלבה שבעה.

אבל אבל הכי חשוב - היאמי בניצנים!!!

(מירב, בלי לריב טוב?...)