אפשר לסכם שהיה חג מבאס לתפארת.

אמנם התחיל מצוין.

באוירה אופטימית.

בידיעה שאחד החלומות לשנה הזו עומד להתגשם.

כמה ימים של אושר.

מסתבר שהיה טו גוד טו בי טרו.

ביום חמישי נחתתי (פחח..) חזרה למציאות מבאסת.

התירוצים השחוקים ("לא הייתי צריכה לשתף את כל מי ששיתפתי. בטח מישהו עשה לי עין") לא ישנו את התוצאה הסופית.

ועדיין, מנסה להיאחז בקלישאות כמו "הכל לטובה", "כנראה זה לא היה צריך לקרות. לא עכשיו", "כל עכבה לטובה" וכאלה. מסרבת להאמין בזו שאומרת שאיך שהיה לך ראש השנה ככה תהיה כל השנה.

יאלה. שיהיה טוב. מ-עכ-שיו.