שוב, כמו פעם. צועדת זקופה. במעלה הצוק. בעיניים פקוחות. יודעת שהאויר והנוף ישכרו אותי.

ואני ארגיש מאושרת לכמה רגעים.

ויודעת שאני אמשיך לצעוד ולא אעצור גם בקצה.

ואפול...

נראה שהסבינה יוצרת שלישיה חדשה. (מישהו רוצה להציע מועמדות?...)

כנראה כי עוד לא נמצא האיש שיעשה לה את זה וירצה להיות איתה, ורק איתה.

מנסה למצוא בחיבור של כמה אנשים מספיק יחס. מספיק עניין. מספיק רגש. מספיק מגע. מספיק איכפתיות. מספיק איתה.

מנסה לרפא חסרים בקשר אחד בקשר אחר. מתפזרת לכמה כיוונים. רק לא להרגיש בחלל שבאותם קשרים.

הפיזור מתיש, אבל נדמה הכרחי.

כי בכל ה"ביחד" האלה. לכמה רגעים. יש לא מעט רגעים של לבד.

מנסה להתמודד בדרך של לאטום רגשות-

לא להתאהב. לא לקנא. לא לרצות יותר מדי.

להנות מהרגע.

לא לחשוב. לא לדבר הרבה.

לאסוף זכרונות מתוקים...

מה יש בה (או אין בה), בסבינה - שלא מאפשר לה למצוא אהבה אמיתית?

(תודה ל- her, יקירתי, על האיור המקסים, שהוכן בלי לדעת לאיזו מטרה ובלי הרבה שאלות. אוהבת אותך...)

* אין צורך בדאגה, כרגע הסבינה בשלב העליה. אוהבת את הנוף...