אין כמו השושן כדי להעיר סבינות מהתרדמת שנפלה עליהן.

איימן!!

עמוסת אדרנלין וריח סיגריות בשיער, הינני כאן!

על הערב הזה ידעתי כבר בערך חודש מראש.

ערב בהנחיית דיווה די ובהשתתפות אלכסנדרה פון שטראוס, מיי לאב. אין מצב שאני מפספסת.

הרבה רצו להצטרף, בסוף נסעתי לבד (נו הרט פילינגז בייבז. אני יודעת שלא אצל כולם עצם המחשבה על ערב בשושן מעלימה את העייפות וממלאת אנרגיות. איים גיפטד ).

מודה. היה לי קצת מוזר ללכת לבד אחרי שכל הזמן הלכתי עם חברות/חברים, אבל הי, תמיד יש פעם ראשונה. ואם יש מקום שמרגיש לי כל כך נוח זה השושן. אז נסעתי. וכמה טוב שנסעתי!!!

כרגיל, הגעתי קצת אחרי השעה הרשמית של פתיחת הערב.

כרגיל, הוא נפתח בערך חצי שעה אחרי השעה הרשמית :)

פילסתי לי דרך לדלפק האהוב מצד שמאל, מזהה פרצופים מוכרים. טו מאצ' ביישנית עדיין כדי להגיד משהו למישהו.

נשענת על הדלפק המוכר, מזמזמת עם המוזיקה ברקע, מחפשת עוד אנשים מוכרים.

אלכסנדרה (המהממת) היתה הראשונה ששברה את הבועה שהקיפה אותי.

חייכה ואמרה שלום ומה שלומי, וכבר הרגשתי קצת יותר בבית.

טל, האיש שמתחת לטלולה (המדהימה) היה כל הזמן בסביבה, והבטחתי לו במייל שבפעם הבאה (שזה עכשיו) אני אבוא להגיד שלום כדי שנהפוך למציאות, אחרי הוירטואליה, אבל עוד לא היה לי אומץ. נקניקיה שכמותי.

הערב התחיל, בהנחייתה של המלכה דיווה די. היא מעולה!! מצחיקה מאוד. דיווה!

אחרי השיר הראשון שלה עלתה לבמה אלכסנדרה! היא כ-ל כ-ך יפה! מבחינתי היא יכולה לעלות לבמה ולשיר יונתן הקטן. אותי היא מהפנטת.

אחר כך היו כמה דראג קינגז ועוד קווין שאני פחות מתחברת אליה והרבה קטעי קישור מצוינים של דיווה די.

ואז, כשיצאו להפסקה...

בשניה של אומץ נגעתי בכתף של טל ואמרתי שהבטחתי להגיד לו שלום. הוא חייך, חיבק אותי חיבוק חזק ואמר: "סבינה!" (לא בדיוק, אבל אני הרי לא אחשוף את עצמי דווקא עכשיו). וחיבקתי אותו חזרה. וקצת דיברנו בתוך הרעש מסביב. והוא היה כ-זה מאמי. ואמר שאני יפה (איפה האייקון המסמיק כשצריכים אותו?) ועניתי לו שהן הרבה יותר, אז הוא אמר משהו על זה שאני טבעית ואצלם זה הרבה עבודה (די נו די. הם יפים גם מתחת לאיפור, כגברים. תסמכו עלי). הוא נעמד לידי, מחזיק את היד שלי, משולבת בשלו. אני חושבת שבשלב הזה נמרח לי חיוך על הפנים, שעדיין נמצא פה. כשהאיש מתחת לקיארה עבר בסביבה הוא קרא לו והכיר בינינו!! התגשמות של עוד חלום. דיברנו על פאות קדושות, ואחרי שמעט התלבטתי, כשקיארה אמרה שבתל אביב יהיו דברים חדשים וחייבים לבוא, ניסחתי כבר בראש את האס אם אס שנשלח לא הרבה אחר כך לדורותי, אהובתי, שהעיקר בו הוא: "חייבים ללכת!"

טל הלך לעזור בהתארגנות לחלק השני של ההופעה. קיארה המשיכה לענייניה. ואני. אני נשארתי שם מחייכת.

לפני שהתחיל החלק השני התיישבתי על הדלפק ואמרתי שלום ליובל שישב לידי (הי, מותק ) ומבחינתי כבר באותו שלב אפשר היה להכתיר את הערב הזה כערב הכי מוצלח בתקופה האחרונה, ואחד המשובחים בכלל. וזה עוד לא נגמר.

החלק השני היה מצוין גם הוא. עוד אלכסנדרה, ודיווה די, וההדרנים המעולים עם טלולה גלינה וקיארה שהצטרפו לדיווה די (רק אלכסנדרה היתה חסרה לי על הבמה).

ואז, הדובדבן שבקצפת (מעניין מי הצליח לנחש לפני שהוא הגיע ל......כאן:) - י-ו-א-ל !!!

כשבקצה שלו, הסוכריה האחרונה, והכי מתוקה: בסוף של השיר טל(ולה) הסתכל(ה) עלי וחייך(ה) ונתן(ה) נשיקה באויר.

ההופעה נגמרה. ירדתי מהדלפק וטל הגיע לתת חיבוק גדול ונשיקה. מעבר לעשרת הסנטימטרים שנעלתי, הרגשתי שאני מרחפת עוד כמה מעל האדמה. איזה ערב מושלם...

מסקנות:

- אין לי בעיה ללכת לבד לשושן. זה אפילו נחמד. הפעם הכרתי יותר אנשים מכל הפעמים הקודמות שהייתי.

- איך לעזאזל הן מסתדרות עם העקבים האלה?? נעלתי נעלי עקב חדשות (לא, לא הענקיות ) והיה כל כך לא נוח. כמה מזל שזה לא כזה הכרחי במקרה שלי.

- מתה על טל(ולה). אני אזכור לו תמיד את קבלת הפנים הנעימה הזו.

- שושן רולז!!!

- אין מצב שאני מפספסת את פאות קדושות בתל אביב (פרטים תקבלו רק אחרי שאנחנו נקנה כרטיסים )

כשיהיו קטעים ביו טיוב, אני אעלה אותם לפה.

ועכשיו, כשאני מבקרת בסטטיסטיקות אחרי המון זמן שלא, אני מגלה שהגיעו לכאן אנשים שחיפשו את השושן, ואת קיארה, ואלכסנדרה. איזו נחת :) (וגם מישהו אחד שחיפש "שיקויים לאנשים עצובים"). כמה מרגש.