סוג של אתנחתא אישית בשבוע של חתונה.

כדי שלא יהיו טעויות - ה-חתונה ביום חמישי. מאחורינו שבת חתן ומסיבת רווקות (מוצלחת!!!). לפנינו: מיקווה מחר, וחתונה-מחרתיים. מיום ראשון בלילה, הסבינה בירושלים. כמה ימים של פסק זמן מבלגאן החתונה. פוש אחרון בחדר כושר. התרחקות מכל האוכל שיש בבית. שינה (טוב, לא מספיק...) ו - האיש המלטף. הפוסט הזה מוקדש לך.

אז...

הי אתה,

אנחנו מכירים כבר כמה חודשים.

משדרגים את הקשר בהדרגה-

פגישה.

נשיקה.

ליטופים.

נגיעות.

סקס.

ואתמול - ישנו פעם ראשונה ביחד (כמה שנתתי לך לישון... (-: )

כל שיחה וכל פגישה כובשות עוד חלק בי.

אתה אחר ממה שידעתי עד היום.

אחוז האיכפתיות בך שובר שיאים. הרגש שמתלווה למגע.

אין שם לרגש הזה, כי אסור לערב רגשות יותר מדי. אסור ללכת רחוק עם הרגשות, כי כבר הגענו (מגיעה בעזרתך) למסקנה שאנחנו לא ה-אחד וה-אחת אחד של השני. שזה לא באמת יכול לעבוד בינינו. אבל, מה שקורה בפנים מרגיש כמו רגשות מהסוג הטוב. נהנים מה-בינתיים.

אין עוד אשה ברקע (לפחות עכשיו. וכמו שהבטחתי-כשהיא תגיע-אני אעלם...) רק אתה ואני. מגלים. מכירים. נוגעים.

אוהבת את הרגישות שלך כלפי.

הנשיקות שלך.

היה כיף לגלות שהידיים שלך מלטפות כמו הקול שלך. הגוף שלי מגיב בהתרגשות נעימה כשאני נזכרת בידיים שלך נוגעות בו. כמעט ולא מפסיקות. הפעם היחידה שחוויתי לילה של ידיים מלטפות לפניך היה, איך נגיד, לילה "לא טבעי". איתך זה אמיתי. ונעים. כל כך נעים.

"את אחד האנשים שהכי חשובים לי עכשיו", אמרת לי אתמול באיזשהוא הקשר. זה קצת מפחיד להגיד, אבל גם אתה הופך להיות כזה בשבילי. ואולי אתה כבר, אבל אין לי אומץ להודות. בינתיים שולטת יפה ברגשות שלי - לא מתעסקת בהם יותר מדי. מוכנה להודות שטוב לי איתך. עם מה שקורה בינינו. לפחות רוב הזמן. כשאני לא נותנת ליצר ההרסנות שבי להיכנס באמצע. וכל עוד אתה מצליח לגלות המון הבנה וסבלנות.

כמו שאמרה לי פעם מלפומנה (בטענה שזה ציטוט של מישהי אחרת) - מי שנכנס עם בלוגרית למיטה, שלא יתפלא לקום עם פוסט בבוקר. כבר עברו כמה לילות, אבל היה נראה לי שהלילה הראשון בו נשארת לישון, הוא סיבה טובה לכתוב לך כאן משהו.

תודה על לילות נפלאים.

נשיקות רטובות, סבינה...