זהו...

זה מאחורינו.

היה נפלא!

כמה שעות לפני - השיער של האחות נאסף בצורה מקסימה והיא אופרה כמו בובה. עם השמלה היא אכן היתה מושלמת כמו שחשבתי.

כשהיא יצאה לצילומים עברתי אני לידיים של המאפרת.

גם השיער שלי נאסף, כמו שרציתי.

הפנים אופרו. התוצאה - היתה מפתיעה. לא הכרתי אותי.

השמלה הולבשה.

נעליים (10 ס"מ סיכה).

שרשרת. עגילים. הבושם המוכר. נצנצים במחשוף הנדיב ועל הכתפיים.

וכבר אז - היתה איתי מירב שלי. מייעצת. מפרגנת. מחמיאה. מתפעלת כמוני מהתוצאה.

נסעתי עם אחי למקום. מאחורינו מירב.

הגענו בזמן. עם האחים של החתן.

קבלת פנים בה אני מצטרפת להורים ונעלמת.

מקבלת בכמויות את תשומת הלב שרציתי (-:

אנשים לא זיהו אותי.

כולם החמיאו. מקווה שזה לא היה רק מנימוס (-: חלקם אפילו אמרו את המילה שלה חיכיתי ("סקסית...")

הייתי בעננים.

וגם אבא, שהיה לחוץ כל היום שלא יבואו מספיק אנשים, נרגע מזה שאנשים הגיעו והגיעו. קרן מאושר.

ואמא נראתה נפלא. חברה הלבישה אותה בבגדים שכל כך החמיאו לה.

האיפור והשיער הדגישו איזו אישה יפה היא.

אחי - כיכב. אנשים לא האמינו שהילד הקטן שהם זוכרים הפך לגבר כל כך יפה, וגבוה. עם גוף מושלם. וקסם אישי שנשפך ממנו בכמויות שקשה לתאר...

נהנתי מתשומת הלב. מדי פעם ברחתי ממנה למירב שלי.

היו המון אנשים שאני אוהבת. ושכיף לי איתם.

המקום היה יפיפה (ירוק על המים בקיבוץ חולדה).

הצלם מקסים (בשבילכם הוא עשה לי סוג של בוק, כדי שתהיה איזושהיא תמונה שאני אוהב ואוכל לשלוח למי שהבטחתי).

הדי.ג'י מעולה. שם מוזיקה טובה כל הערב. הרחבה של הריקודים היתה מלאה כל הזמן.

החופה היתה מדהימה. מעל הבריכה. פשוטה יחסית. כל כך רומנטית. אלף ורדים פורקו לעלי כותרת (התאילנדים ואח של החתן היו אחראים על המלאכה) ופוזרו על הדרך לחופה ובחופה. הקטע היחיד בו הייתי על סף דמעות היה כשחיכינו (אבא ואמא, אני וההורים של החתן עם הרב) מתחת לחופה ואחותי הגיעה עם החבר. מתחת לחופה היה מצחיק. בלגימה הראשונה של היין נשפך לאחותי יין על השמלה ומאותו רגע זה היה כמעט הדבר היחיד שהטריד אותה. הזכרתי לה כל הזמן שמצלמים ושתפסיק להראות כל כך מוטרדת. אמא של החתן הבטיחה לה שיש מגבונים בתיק שלה והיין יעלם. מתישהוא היא חזרה לצחוק. היה קצר וכייפי.

מירב ואני התיישבנו בשולחן של הגברים הצעירים (חברים של אחי) ונהננו מתשומת הלב (אחי פחות אהב את הפלירטוטים שלי עם חברים שלו (-:   ). איזה ילדים חמודים (זה בסדר. הם מחוץ לתחום. בני 21 וחברים של אחי...).

מדי פעם עשיתי סיבוב. היו מקרים שבאו לקרוא לי, כי "יש מישהו ששמע איך את נראית ועוד לא ראה אותך".

הצטלמנו המון.

צחקנו בלי הפסקה.

נהננו וכולם איתנו. כל הזמן באים ואומרים שזו חתונה כל כך מוצלחת.

היה המון מצב רוח. המון אלכוהול זרם בכוסות.

המלצר החמוד שלנו חיזק לי כל שייק פירות בוודקה והיה מצויין.

באיזשהוא שלב הולבשו על האנשים חולצות שהוכנו מראש: "האח של הכלה", "האחיין של הכלה", "הנהג", הגיס של החתן", "אני פה בגלל אישתי" (על החתן). וככה הם הסתובבו בין האנשים. הבנות היו פטורות מהחולצות. בסוף צולמה תמונה בה ישבו כל הבנים על השולחן והצלם צילם אותם מאחורה כשאחותי שוכבת לאורכם. על השולחן.

אחי היה חברותי בצורה יוצאת מהכלל. הוא שתה המון והיה מסטול משהו. מסטול כל כך חמוד...

בסוף ליויתי את מירב שלי לאוטו שלה. בדרך חזרה פגשתי את החברים של אחי שעצרו אותי לעוד התקשקשות מצחיקה. איזו חבורה נפלאה יש להם. עוד מישהו, חבר של החתן, עבר ואמר לי מזל טוב ונתן נשיקות והחברים אמרו משהו בסגנון של: "איזה מזל שיש לכולם תירוץ לנשק את האחות של הכלה היום" (-: אחר כך אחותי סיפרה שגם אותה הם תפסו מתישהוא והיא קיבלה נשיקות מכולם...

כשהכל נגמר אני נסעתי באוטו חתן-כלה ולקחתי אותם למלון בירושלים. איזה כבוד...

צחקנו כל הדרך וסיפרנו חוויות מהערב. אחרי שהורדתי אותם במלון נסעתי לדירה במכונית המקושטת. מחייכת לכל העולם.

עכשיו כבר בבית.

אחרי שנת צהריים.

היום בערב עוד הולכים לארוחת ערב אצל ההורים של החתן.

היה מושלם. לא יכולתי לקוות ליותר מזה. הכל קרה בצורה הכי טובה שיכולה להיות.

ערב נפלא עם אנשים יקרים.

איחוד משפחות שעבד נהדר כבר אתמול. כולם התערבבו אחד בשני ומצאו שפה משותפת, והיה כל כך כיף לראות את זה.

לא היו יותר מדי "בקרוב אצלך" וגם עם אלו שהיו התמודדתי בסדר.

זו גם הזדמנות למסור המון תודה למירב שלי, שהיתה שם איתי. הנוכחות שלך היתה כל כך חשובה לי. אוהבת אותך...

מתארת לעצמי שכל אחד חושב שהחתונה של מישהו במשפחה הקרובה שלו הכי מוצלחת. אצלנו זה באמת היה ככה (-:

אין ספק שזה אחד הלילות הכי מאושרים של המשפחה שלי ושלי.

תודה לכל המברכים. כאן ובדרכים אחרות.

ביום ראשון חוזרים לשגרה. מקווה שהיא תהיה מספיק מעניינת. בשבילי. ובשבילכם (-: