(האאוטלוק עדיין לא חזר לעצמו, אז אני כותבת פה...)

באמת הלכתי לישון עם חיוך...

והוא מלווה אותי גם עכשיו.

כל כך שמחה שהעדפתי להתקשר אליך במקום לקרוא עוד פרק ב"פעמון הזכוכית".

שיחה אחת-

קצת דמעות.

הרבה צחוק.

יותר מדי ניתוחים (-:

עוד הבנה.

עוד התקרבות.

קול מלטף שעושה לי כל כך נעים.

איש שמלמד אותי להגיד דברים שבדרך כלל נשארים בראש.

שיחות כאלה גורמות לי להרגיש טוב עם מה שקורה.

לאהוב את המסע הזה, שהוא די חדש לשנינו.

אי אפשר לדעת מה יהיה מחר.

"בינתיים" היא מילת המפתח.

ובינתיים, אחרי שיחות כמו אתמול-טוב לי. מאוד...

מחכה לראות אותך שוב.

נשיקות רטובות, סב...