תקופה לא פשוטה.

בתוך כל הסערות, ולמרות העייפות שנופלת עלי מוקדם בשבוע הזה, בגלל המחשבות המתישות,

החלטתי שאין כמו ערב געוואלד כדי להחזיר לי את החיוך.

אז הלכתי.

ואפילו לקחתי טרמפ את עמית (המאמם)(ולא, זה שנפגשנו מתחת לבניין שלי לא פוטר אותך מלבוא לבקר בדירה. ההמ.. ההממ).

היה כיף.

חזרה בשושן, שאמנם נקרא "הקצה", אבל אם לואן גוך קראתי שושן, אז בטח שגם ל"הקצה".

בהופעה אהבתי את טלולה המדהימה.

רק היא הופיעה מהחבורה הפייבוריטית. האחרות אפילו לא עלו להדרן (מה הקטע לוותר על ההדרנים? פיספסתי חוק חדש בגעוואלד? איפה יואל? איפה מתלוננים? מישהו?)

אבל כל היתר היו.

ועשו לי לחייך.

כשהגענו (עמית ואני) זכיתי להי מגיל, מן הסתם בזכות הכניסה עם עמית, אבל זה גם שווה משהו :)

בגלל שהגענו מוקדם ישבתי לשתות על הבאר.

אז זכיתי לנשיקה מטלולה, שיחה קצרה ו"לחיים" עם דני(!) וכמה משפטים עם ליאור המאמי.

כשהרגיש שההופעה עומדת להתחיל (כרגיל, ב-00:00, למרות שהבטיחו בספר הפרצופים (=פ"ב. כל הזכויות שמורות לטלולה, כי ממנה שמעתי את זה פעם ראשונה) שהפעם מתחילים ב-23:30), עברתי לעמדה הקבועה, על הדלפק השמאלי. בחלק הראשון הייתי שם לבד.

אחרי ההפסקה הצטרף אלי יובל המקסים, והצקתי לו בשאלות (סורי, מאמי).

היה נחמד.

מרענן.

בדיוק מה שהייתי צריכה בימים שכאלה.

ב-21.1 אלכסנדרה מופיעה, אז אני שוב שם (מה דעתך לעשות קרן קרפנטר? פליייז. אני מוכנה לעזור לך למצוא שיר...וד.א. היתה חניה. אפילו יכולתי לבחור). וב-28.1 קיארה! וכמובן - ביום שבת. ה-12.1 (שזה אוטוטו) - פאות קדושות בצוותא!!! הזדמנות אחרונה למאחרים לקנות כרטיסים!!!

לא קשור-אבל אני צריכה לשתף בתסכול.

נכון-בוש מגיע. אין לי בעיה עקרונית עם זה, אבל למה לעזאזל שלושה ימים אסור יהיה לי לחנות ברחוב שלי???? מה אני אמורה לעשות? איך כל השכונה אמורה להידחס בכמה רחובות קטנים שמותר יהיה לחנות בהם? למה לא מכריזים בנסיבות כאלה על פינוי העיר וזהו? שיתנו חופש מהעבודה וישאירו לו את העיר ריקה. זה ממש לא לעניין הגזירות האלה! כס.

זהו. מחיתי.