אי שם בתחילת השבוע, התחילה הסבינה את היום שלא במקום עבודתה הרגיל. נפילה כואבת שלחה אותה באמבולנס לבית חולים.

הבשורה לא איחרה לבוא: שבר בירך.

אחרי כמה שעות של בכי, כאבים ותסכול, נכנסה הסבינה לחדר ניתוח ויצאה משם עם ירך קצת פחות מרוסקת, אבל עם הרבה ברזלים ומסמר אחד גדול (וכן. זה כואב כמו שזה נשמע).

מאז הכותרת היא שיקם. ארוך.

מתחתיה אפר להוסיף: כואב. נורא, לפעמים.

המון דמעות. תרופת קסם בשם מורפיום. הרבה טשטוש, אבל גם לא מעט רגעים מחייכים בגלל האנשים מסביב. ובגלל אמיל.

עד כאן להפעם. תודה ענקית לעדי שהוציאה עבורי את הפוסט לאוויר העולם.

כאן המקום למזל טוב, למעוניינים.

התגובות שלי תגענה, ככל הנראה, מתישהו בשבוע הבא.

סבינה המשתקמת, עכשיו בת 34...

(ותוספת קטנה ממני, כי תראי, בלון!:
מזל טוב בובי.)