ככה זה מרגיש.

עוד לא הכל עבר.

מרגישה עדיין את הדמעות מאחורי העיניים. כאילו מחכות, לראות אם עוד יש בהן צורך.

עדיין קצת חונק בגרון.

הראש, כאילו מסרב להיפרד מהמקום ההוא.

יש בו משהו כבד.

זכרונות מלפני כמה ימים.

נראה שהמחשבות הרעות אוחסנו שוב בקופסה השחורה.

מותשת, אבל כבר מחוייכת.

מה שהכי חסר לי עכשיו זה החיבוק שלך...

בלי מילים.

"...סערה היתה, הנה חלפה לה

ופנייך שוב רוגעות כפני הים.

עם האור נוסיף ללכת הלאה

עוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם..."