* לא הלכתי דרך גן סאקר (מישהו אמר "פחדנית"?). רציתי. באמת שרציתי. סוג של מבחן אומץ. סוג של ללכת על הקצה. תרגיל בקבלת פרופורציות. מאמינה שהפחד שהיה משתלט עלי ברבע השעה של ההליכה בגן היה גורם לי להבין מה באמת מפחיד. אבל... כשיצאתי מהחדר (ב- 22:30) וכיביתי את האור גיליתי שאני במקום עבודה חשוך לגמרי. המאבטחים סגרו את כל האורות במסדרון והשניות שהייתי צריכה לעשות מהחדר למקום מואר היו מפחידות. הבנתי שדקות שכאלה בגן סאקר לא ירגישו יותר בטוחות. להיפך. ופה אני עוד מוקפת במאבטחים ומצלמות. כשיצאתי החוצה התקשרתי למירב-היא כבר הורידה אותי לגמרי מהרעיון. סיפרה שידיד שלה שהוא בלש סיפר לה על לא מעט מקרי אונס שקורים בלילות בגנים של ירושלים. היא המשיכה לספר על שחזור של אונס ב"בשידור חוקר" ואז כבר החלטתי לוותר. אם יש משהו שמפחיד אותי הכי בעולם זה אונס. העלאת הנושא "בפניו" מיד אחר כך, סגרה את הנושא. אני הולכת מסביב... כשראיתי את החלק המואר של הגן מהצומת בצד השני, פתאום הגן כבר לא היה נראה לי כל כך מפחיד. וגם הסתובבו בו לא מעט אנשים. נראה לי שאני עוד אעשה את זה יום אחד.

(לפחות נער הליווי שלי ליווה אותי עד הבית...)

* ה"ילד" היה בן 24 בשבוע שעבר. מוזר איך שהם גדלים, ולפעמים מרגיש לי שאני נשארת במקום. כשהיינו יחד אני הייתי בת 29 והוא בן 22. ועכשיו הוא כבר בן 24. בכלל לא נראה לי כמו "ילד", למרות שאני מניחה שהתואר הזה ישאר שלו. עדיין - הוא הילד הכי צעיר שהייתי איתו...

(הסבינה מפסיקה להרגיש "פדופילית", או פשוט זה כבר נראה לה כל כך טבעי?)

* למישהו יש עוד 5 שעות ביום בערך להלוות לי, לפחות לשבועיים הקרובים?

(הסבינה במצוקת זמן)

יומעולה לכם, וסופ"ש משובח.

מאמינה שעוד ניפגש פה.

רוצה שתדעו שבאמת כל כך כיף לי כאן איתכם. בפורום הזה.

נשיקות...