ביום שישי דפקתי את האוטו בחניה. שפשוף בפגוש+כיסוי שבור של המראה.

(אבל אבא אמר שזה בסדר. קורה. והוא יתקן)

אחר כך גיליתי שמכונת הכביסה התקלקלה.

(אז אמא באה איתי לכבס בבית של סבתא)

הנקיון של הדירה של אחי השאיר אותי עם שרירים תפוסים בצורה שלא חוויתי קודם. כואב לי נורא ללכת. לקום. לזוז.

(אבל יצאה דירה בונבון. וגם נקיון זה סוג של ספורט.. ואולי זה יכול לזכות אותי בימי מחלה. ולגרום לי לחזור לח"כ. אבל דמט. זה כואב!!)

וה"דובדבן בקצפת" - אחרי כל הפרומואים שעשיתי לתחפושת שלי בפורים, כשסוף כל סוף הלכתי לקנות אותה, גיליתי שאין יותר בחנות. וגם שום דבר אחר שמצא חן בעיני. אחרי שלוש שנים של להתחפש בעבודה בפורים, השנה אני לא. כס.

(חסכון בהוצאות החודש?!)

פי, כפרה, מתי אנחנו הולכות יחד לסרט? (או שאת לא לוקחת סיכון להתקרב אלי השבוע..)